איחור של חודש זה לא נורא נכון? בסך הכל ההופעה נגמרה מאוחר, הכלב אכל את המאמר, החתול החביא אותו בבוידם ובכלל אחותי הבטיחה לכתוב אותו. אז באיחור אופנתי קבלו ביקורת הופעה על סמך מה שנשאר בדכרון המחורר שלי.

איך אפשר לפתוח את הביקורת על ההופעה? נדמה לי שיש רק דרך אחת – לכו להופעה של הדורבנים. כל שקל שתוציאו על הכרטיס יצדיק את עצמו.

בשקט אפשר להשוות את הדורבנים ללהקת כוורת. זה מתחיל מההופעה שהיא יותר ממוזיקה נטו ומכילה קטעים בידוריים כמו תספורת לזמרים בזמן המופע, שירים אינפלטיליים (ילדותיים) כמו בלדה עצובה על בחור שמחליט להתחפש בפורים לקאובוי, סיגנון מוזיקלי של דיסקו ופופ שנותן לך הרגשה שעברת במכונת הזמן חזרה לשנות השבעים, נגינה מדויקת ביותר והרמוניות קוליות מופלאות (הדלקת נרות עם ביצוע אקפלה מעולה). הדימיון לא מפליא כאשר נזכרים שאפרים שמיר הוא/היה המפיק שלהם.

למעשה לטעמי יש להם גם יתרונות על כוורת. קודם כל הם יותר יפים ואני יכול לתאר לעצמי שאם מישהו אחר היה מנהל אותם הם יכלו להפוך להיות ההיי-פייב הבא. בנוסף עושה רושם שיש להם הרבה יותר מוזיקה ממה שהם נותנים במשך רוב ההופעה, זה התבטא בקטע רגאיי מצוין (lion of zion ?) בכניסה לאחד השירים והדרן של קאבר לאחד משירי הפאנק הבריטיים.

שני שבחים טכניים על ההופעה עצמה. ההופעה, עם כל האפקטים הטכניים שליוו אותה, נוהלה במקצוענות שאני זוכר רק מההופעות של משינה. ובבארבי יש סאונד מצוין.

הבעיה היחידה שהיתה לי עם ההופעה היא הרגשה של פוטנציאל מבוזבז, שהדורבנים יכולים להיות הרבה יותר מלהקה חביבה, שהם יכולים יכולים להוביל קו מוזיקלי שיוציא את המוזיקה הישראלית מתקופת הקרח הגלגלצית שבו היא נמצאת כעת.

תמונות מההופעה

עוד ביקורת הופעה של הדורבנים