מענין מה צריך לעשות אדם בשביל שיצטטו אותו בתקשורת ומקבלי ההחלטות יתחשבו בדבריו? אולי כל מה שצריך זה להוסיף את מילת הקסם מרכז לשם. אין ספק שאנשים ייחסו יותר חשיבות להודעות לעיתונות של "מרכז מרק לשבילי החיים" מאשר לדעות של איזשהו מרק קפלון.
ואיך הגעתי למסקנה הזו? ראיתי את ההודעה האחרונה לעיתונות של מרכז אדוה מצוטטת בYNET. אם בכלי תקשורת רציני ומרכזי כמו YNET יכולים להתיחס ברצינות לטיעונים כמו "סירוב ממשלתי לשתף את השכבות המבוססות בישראל בנטל" למרות שברור שרק השכבות המבוססות בארץ משלמות מיסים ולכן נושאות בכמעט כל הנטל, או "כיווץ המעמד הבינוני" כאשר מה לעשות המעמד הבינוני מחושב לפי אחוז קבוע מכלל האוכלוסיה, וסתם סיסמאות ריקות, למשל שצמיחה זה דבר רע, המנוגדת לכל מערכת הבחירות שניהלה מפלגת העבודה (פרץ – שכר מינימום של 1000$ יגדיל צמיחה, בוורמן – מבטיח צמיחה של 5% בשנה).
אז למה הודעה כזו שאין בה אפילו קישור אחד למסמך מפורט שמדבר תכלס על בעיות התקציב, כאילו שההודעה לעיתונות נשלחה על נייר ולא בדואל, מצוטטת בכלל התקשורת והאתר הזה לא? אין לי שום הסבר פרט ל"הבגדים עושים את האדם". אולי הגיע הזמן שאפסיק לקנות בגדים בH&O.
אני לא בקיא בכל המדדים הכלכליים, אבל פעם סיפר לי ח"כ (לשעבר) אברהם פורז שמקובל להכניס לתוך קטגוריית המעמד הבינוני כל מי ששמרוויח בין רמת השכר הממוצע במשק לבין ארבע פעמים השכר הממוצע. כלומר, משהו שבין 7500 ל-30000 שקל. והטווח הזה נשמע הגיוני לחלוטין.
לגבי הוספת המילה "מרכז" אני יכול לספר אנקדוטה קטנה. כשלמדתי באוניברסיטה הכרתי בחור שכתב מאמר שהבו הוא מציע שיטת בחירות אזורית כלשהי. הוא רצה לקבל על כך תגובה מהח"כים אבל ידע שמראש העניין שלהם באדם פרטי שמציע דבר כזה יהיה קטן מאוד ורובםן המכריע לא יטרח לענות. הפתרון שלו היה פשוט: הוא כתב את המאמר שלו על נייר מעוצב שכותרת העל שלו הייתה "מרכז לינקולן למחקר מדיני". גם מרכז, גם אישיות דגולה וגם מחקר מדיני. הכל בארבע מלים. למטה חתם בשמו האמיתי, כמנכ"ל המרכז. התוצאה: הרבה מאוד ח"כים טרחו להחזיר תשובה.
אורי, אם אני זוכר נכון השכר החציוני במשק הוא בסביבות 5000 שקל כך שמרוויחי השכר הממוצע נמצאים לפחות בעשירון השביעי. 30,000 לדעתי מכניסים אותך לתוך העשירון העליון, או מאוד קרוב אליו.
יתכן שכל אחד מגדיר מהו מעמד בינוני אחרת. בשביל פורז, שראה עצמו כמיצג המעמד הבינוני, המעמד הבינוני הורכב מבעלי מקצוע חופשיים או מנהלים בדרגות זוטרות. בשביל ארגונים כמו יסו"ד המעמד הביבוני מכיל את השכירים במשרה מלאה. ובשביל אנשים מתמטיים כמוני וכמו שותף שלי לעבודה זו הגדרה מתמטית לחלוטין המתבססת על עשירוני הכנסה.
עכשיו נשאר רק להבין למה מתכוונים במרכז אדווה כאשר הם מדברים על המעמד הבינוני.
בוא נבהיר דבר אחד: פורז לא קבע את שקבע לפי נטיותיו החברתיות או לפי עיסוקם של האנשים עליהם דיבר. הוא נתן נוסחת חישוב פשוטה המקובלת במרבית המשקים בעולם המערבי. 30,000 אולי מכניסים אותך לאזור העשירון העליון, אבל החלוקה לפי עשירונים אינה נותנת את התמונה הנכונה, והיא גם אינה משקפת את החלוקה המעמדית. החברה המערבית הסטנדרטית בנויה בצורת יהלון: מעט מעמד נמוך, מעט מעמד גבוה ובתווך מעמד בינוני רחב, המחולק לגוונים שונים.
מה שקורה בישראל בשנים האחרונות מוליך אותנו לכיוון אחד: מעמד נמוך רחב, מעמ בינוני מצטמצם ומעמד מבוסס שדווקא מתרחב בשנים האחרונות, אבל ללא כל פרופורציה להתרחבות העוני ולהצטמקות המעמד הבינוני.
הגדרת שכיר כמשתייך אוטמטי למעמד בינוני שגויה, משום שהיא מניחה ששכרו אינו רלוונטי. התחשיב של יחס מסוים בין השכר המשולם ברוטו לבין השכר הממוצע הוא התחשיב הנכון בעיני. העובדה שמחצית העובדים מרוויחים פחות מ-5000 שקל בחודש (אם הנתון הזה מדויק) רק אומרת שהמעמד העני מתרחב; אבל היא אינה אומרת שהמעמד הבינוני משורטט תחשיבית באופן שגוי.