מידת החוכמה של המבצע הנוכחי בלבנון נתונה בספק. הסיבה לכך היא שהאנשים המצדיקים אותו מדברים על השמדה צבאית של חיזבאללה והבאת שקט מתמיד לגבול הצפון, חיים בסוג של אשליה או חוסר הבנה על חיזבאללה ולבנון.

לבנון היא תוצר אופיני של תקופת הקולוניאליזם. בזמן מלחמת העולם הראשונה ישבו להם שני טיפוסים האחד בריטי (סייקס) והשני צרפתי (פיקו) ועוד לפני שנגמרה מלחמת העולם הראשונה שירטטו את הבסיס לקווי הגבול של פלסטינה ולבנון, והגבול הנוכחי הוא תוצר של סחר קרקעות בין צרפת ובריטניה. לפי מיטב המסורת לאיש לא ממש היה אכפת מגבולות גיאוגרפיים (הגליל העליון ממשיך לתוך לבנון לכן היה הגיוני שהגבול יהיה בינו לבין הגליל התחתון או הליטני), או מהרצונות וההרכב האתני של האוכלוסיה המקומית. הצרפתים שרצו לרצות את האוכלוסיה המרונית של לבנון קבעו לה גבולות גדולים יותר מאזורי המחיה של המרונים וסיפחו אליה שטחים דרוזיים ושטחים שהיו תרבותית קשורים יותר למה שיהפוך להיות סוריה. התוצאה הסופית היתה מדינה רב תרבותית שהעדות השונות בה היו כבר אז עם הסטוריה של סיכסוכים עקובי דם וחלק מאזרחיה בכלל רוצים להיות אזרחי סוריה.

הסיכסוכים המתמשכים בין העדות מנעו יצירה של עם וזה בכלל לא עזר שהעדות, בעיקר המרונים, הזמינו כוחות זרים להתערב בסכסוכים הפנימיים. עם הזמן ארצות הברית סוריה וישראל הוזמנו לשלוח כוח צבאי להסדיר סכסוכים פנימיים. לכן לא פלא שבלבנון לא נוצר צבא שמסוגל להגן על הגבולות שלה.

בתוך כל הסמטוכה הזו, חיזבאללה היום מיצג את העדה השיעית. חברי הארגון הם שיעים לבנונים. כאשר חברי חיזבאללה שנלחמים היום בישראל יחליטו שהם הפסידו בקרב הם לא יצטרכו לגלות לטוניס כמו שעראפאת עשה ב82 אלא יסתפקו בלחזור לחיק המשפחות שלהם. כאשר האיום הישראלי יחלוף אין שום ספק שהם יחזרו לאירגון. לכן בשביל להשמיד את חיזבאללה צבאית צריך להשמיד את האוכלוסיה השיעית בלבנון. זה אולי חלום רטוב של כל מיני אנשים, אבל קשה להאמין שהוא ניתן לביצוע.

גם אם בצורה כלשהיא החיזבאללה ימוטט, במדינה בעלת משטר חלש כמו לבנון אין שום אפשרות להבטיח שבעוד שנה לא יקום אירגון טרור פלשתיני חדש, או החברים הסונים של החמאס, ואולי אל-קידא, ויתחילו להפעיל טרור כנגד צפון ישראל.

בין אם ההחלטה לצאת למבצע היתה חכמה או לא, הנקודה הקריטית של המבצע תהיה ההחלטה לסיים אותו. אבל ככל שעולה כמות הנפגעים והנזק הנגרם לישראל, כך יהיה קשה יותר ויותר לפוליטיקאים לסיים את הלוחמה בלי להציג הישג צבאי או פוליטי ממשי, וככל שעוברים הימים, עולה כמות נפגעים וכמות הנזק ונפגעת היכולת של הממשלה להגיע להסדרים שרחוקים מהמטרות של הלחימה כפי שנתנו לציבור להבין אותן (איש בממשלה לא הגדיר בפומבי עד היום מה בדיוק הן המטרות). ויותר מזה, עכשיו כאשר כוחות קרקעיים פועלים בקנה מידה רחב בדרום לבנון הם יותר חשופים לפגיעה מצד החיזבאללה, בין אם בפעולות מקומיות או על ידי ירי מרגמות, ועם הזמן עשויים להדרש כוחות נוספים בכדי לאבטח את הכוחות הנוכחיים.

למרבה הצער, לא עושה רושם שכרגע יש בממשלה אדם פיקח ששם לב להגיון המעגלי שאליו הלחימה עשויה להתדרדר ויכול לגרום לממשלה להבין מתי המבצע מיצע את האפקטיביות הצבאית שלו וצריך להפסיק אותו, אפילו אם זה אומר שנאסרלה ימשיך להיות מבסוט מעצמו.