היום קיבלתי את מכתב הדחיה הסטנדרטי הבא
לכבוד:קפלון מרק
א.ג.נ. ,
תודה על ההתענינות בחברה xxxx.
התרשמנו מכישורך ונסיונך, אך לצערנו אין בשלב זה משרה רלבנטית ההולמת את כישוריך.
אנו מרשים לעצמנו לשמור את פרטיך בין רישומי החברה, ונשמח לצור עמך קשר כאשר תתפנה משרה ההולמת את נסיונך.
אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.
והמכתב העלה בי מספר תהיות קטנוניות ביותר
- האם באמת לאנשי כח האדם באשר הם, אין שום שמץ של יצירתיות ולכן הם משתמשים באותו מכתב שהובא כדוגמא בקורס המבוא למשאבי אנוש?
- אומנם כבר הרבה שנים לא כורתים יערות עד בשביל ליצר נייר, אבל לא חבל על הדלק שנדרש בשביל ליבא את אותה פיסת נייר מארצות הברית ולשלח את המכתב אלי. דוקא בתחילת מערכת היחסים שלנו לא השקעתם בי ותקשרתם איתי דרך טלפון ודואל, אז מאיפה הצורך לסיים אותם בצורה מושקעת?
- חשבתי שהמשפט "זה לא אתה, זה אני" כבר יצא מהאופנה והיום כבר מותר פשוט לשתמש ב"זה לא מתאים לי". למעשה לפעמים, למרות מה שאתם כותבים, זה לא אתם זה אני.
- מה זאת אומרת שתשמרו את הפרטים שלי ותפנו אלי כשתירצו?, מה אין לי אפשרות לעשות opt-out? נדמה לי שאתם עוברים על חוקי מאגרי המידע. (חברת מיקוד חוץ אחת ממש עשתה את זה רק חודשיים אחרי שטענו שקורת החיים שלי לא מספיק טובים בשבילם, וזה שיעשע אותי במשך יום שלם)
- למה באמת צריך את מסכת השקרים הזאת? האם באמת החברה הזו מזמינה מראש מועמדים שהם כל כך טפשים שהם לא מבינים שאין אף מילה כנה בכל המכתב הזה?
כל זה אומר שהחברה החליטה להתנהג בנימוס אבל סחבה את זה לתוך איזו שיגרה משעממת שבה כל מכתבי הסירוב הם אותו הדבר ואיש אינו מתייחס אישית לפנוים. אינטליגנציה רגשית אין כאן, וזה גם לא נורא חדש וגם די צפוי ממעסיק ישראלי סטנדרטי.
אני עדיין ממתין לחברה שתשגר מכתב בנוסח: "התפנה אצלנו תפקיד X ובבדיקה שערכנו בין הפונים אלינו מצאנו כי כישוריך, שנכללו במכתב הפנייה שהגשת לפני כשלוש שנים, תואמים לצרכינו. לפיכך, הרינו לבקש את הסכמתך להגיש את מועמדותך לתפקיד זה ותבוא לראיון ביום Y בשעה Z…".
אבל את זה אין לנו בינתיים, אלא רק התנהגות רובוטית. מצד שני, זה עדיין עדיף על הנורמה הנפוצה יותר – כלומר, להתעלם מכל פנייה שלא מתאימה לחברה ולהימנע אפילו משליחת מכתב סירוב בסיסי.