בסופו של דבר הרי התגרשנו רק מספר חודשים אחרי שקנינו דירה בפתח תקוה.

רמז מקדם הרבה יותר חזק הייתי צריך להבין כאשר בשיחת הטלפון הוזכר מבחן. מבחנים הם בדרך כלל מה שמפריד בין חברות שמעסיקות מהנדסי תוכנה לבין חברות שמחפשות code monkeys. בחברות מהסוג הראשון בראיון שואלים אותך מה עשית, למה , ואיך היית משנה. בחברות מהסוג השני שואלים אותך איך עושים דברים.

ראיונות המשתמשים במבחנים מתחלקים לשני סוגים נחותים

• מבחנים לוגיים. הם אמורים לבדוק את יכולת החשיבה שלך והתקשורת בינך ובין המראיין כאשר אתם פועלים ביחד לפתור את החידה. למעשה משתמשים בחידות לוגיות עבשות וכל מה שנבחן זה עד כמה הזיכרון שלך טוב וכמה פיתרונות מספר החידות הגדול אתה זוכר בעל פה.
• מבחנים בהם אתה נדרש לנתח קוד המודפס על נייר, ולמצוא את המגרעות שבו, והסיבות שבגללן הוא לא יעבוד. אבל מה לעשות ומתכנתים רגילים לעבוד מול מחשב, והדרך שלהם לבדוק אם תוכנה עובדת היא להריץ אותה ולפתור בעיות על ידי כלים המיועדים לכך. לבקש ממתכנת לעבוד על נייר זה כמו לבקש מדג לשחות מחוץ למים. אנשים בעלי תשומת לב לפרטים טריביאליים וזוכרים כל מיני מצבים מוזרים שלא קורים במציאות הם המנצחים של ראיונות כאלו.

אז בחברה שעוסקת גם בהצפנה ותיקשורת איש לא טרח לשאול אותי על הידע בשני התחומים האלו אלה על היכולת שלי להתגבר על בעיות במהדר לא תקין. בחיים האמיתיים אם יש לך מהדר לא תקין, אתה פשוט משתמש באחד אחר.
זה לחלוטין לא הוסיף שריאינו אותי לא פחות מארבעה אנשים (שבחוסר נימוס בולט שלושה מתוכם נכנסו ויצאו מהחדר מדי פעם). עשה עלי רושם שזה נובע ממזוג שנכפה על ידי קרן השקעות ובאו שניים מהצד של הכלה ושניים מהצד של החתן.

הסוף היה ביזארי בפני עצמו, אחרי התיעצות של 5 דקות הם הציעו לי משרה כבודק תוכנה. WTF, אני יכול להיות בודק תוכנה מצוין אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות!