אהוד אושרי, בטור שלו בעיתון לאנשים חושבים, מתרעם על כך שהעורך בידיעות הטיל מעט בוץ בעמיר פרץ ברומזו שמיעוט השביתות היחסי ב2005 היה בגלל שפרץ לא היה בהסתדרות. אושרי מציין שפרץ עזב את ההסתדרות רק בינואר 2006 ולכן אי אפשר ליחס את השינוי לשינוי בראש ההסתדרות.
אבל להחזיר את הסדר הטוב (החנפנות הבלתי נפסקת כלפי פרץ וחבריו החברתיים) לא היה מספיק לאושרי והוא הפנה את האצבע המאשימה כלפי נתניהו, כי נתניהו עזב את משרתו באוגוסט 2005. לא ברמיזה, לא בסבסוב, לא בקריצה אלא ישירות אושרי קובע שנתניהו היה אשם בריבוי השביתות ב2004. הרעיון שלא פרץ ולא נתניהו היו אשמים בכך כנראה שלא עבר לרגע בדעתו.
אני מקוה שמה שאושרי כתב נובע מקונספירציה תקשורתית ולא מחוסר ידע. הרי ידוע לכל דרדק ששר האוצר הוא רואה החשבון של המדינה, בעוד שמי שאחראי לכח אדם ויחסי העבודה במגזר הממשלתי הוא נציב שירות המדינה. וודאי שנתניהו לא אחראי למעסיקים פרטיים הרי הם ענינו של משרד התעשיה והמסחר.
פתאום נזכרתי, מיד אחרי שנתניהו עזב את הממשלה, מפלגת העבודה, שכללה את עמיר פרץ, הצטרפה לממשלה. האם יכול להיות שעמיר פרץ בקואליציה נקט מדיניות שביתות שונה מעמיר פרץ באופוזיציה? לא, רק חזירים קפיטליסטיים כמוני יכוליים להעלות בדעתם מחשבות כל כך מרושעות.
הטענה כאילו אין קשר בין שר האוצר לבין סכסוכי עבודה מופרכת לחלוטין. שר האוצר מתווה את המדיניות הכלכלית של הממשלה, והחלטותיו נוגעות איפה להמוני עובדים.
מסכים, החלטותיו של שר האוצר נוגעות להמוני עובדים וגם להמוני לא עובדים.
מצד שני, אף שר אוצר מעולם לא התערב בהסכמי עבודה (פרט אולי למודעי ב85). המעורבות היחידה של שרי האוצר (הכל כמובן למיטב זכרוני) היא במיסוי כללי, מיסוי קופות גמל וקרנות השתלמות, וקביעת גיל הפנסיה. אם אהוד אושרי יכול להראות שזו היתה הסיבה לרוב השביתות ב2004 (ויסביר גם איך הירשזון אשם בשביתה בבזק בשבוע שעבר) אני אוכל את הכובע הוירטואלי שלי.