בקושי הספקתי לצחצח את השיניים, לסלק את קורי השינה ולהתאושש מההחמצה של ריקלמה כאשר קראתי את הדוא"ל שעשה לי את היום, את השבוע ואולי גם את כל השנה. חנן כהן, הודיע לי רשמית, שאחרי חיבוטי נפש רבים הוא מצרף אותי למועדון הוובסטר.

אנשים, שאינם מאותגרים חברתית כמוני, עשויים לתהות על מה כל השמחה. וובסטר הוא הרי מועדון בלוגרים עצמאיים או במילים אחרות, מועדון של אנשים שאת הדברים שהם כותבים קוראים פחות אנשים ממספר האנשים שמתקבצים בסדר פסח קטן. זה אולי נכון, אבל בשבילי זה כאילו שזכיתי לעלות מהקאסטה של המנודים לקאסטה של חסרי החשיבות. בדמיוני, ההצטרפות לוובסטר היא ההזדמנות לצאת מבדידות חברתית ולהגיע עד למצב בו אוכל לבדוק האם הבזזים של יב"ז אמיתיים, או לפחות להיות עימם באותה מסיבה.

אך מבעד לשמחה הגדולה (נשבע לכם שאנשים בעבודה היו בטוחים שזיינתי שבע פעמים בלילה, שבע בחורות שונות) מתחיל לבעבע חשש. אומנם חנן לא פרט מה הם חוקי המועדון אבל אני מבוגר מספיק לדעת שלכל מועדון יש חוקים ואם אני אקלל את חברי המועדון האחרים או לא אכתוב דברים שיעזרו לחנן למכור פרסומות אגורש מהמועדון ואם אכן אירוע כזה יקרה, האם חברי המנודים האיזוטריים יקבלו אותי לחיקם חזרה, או שיראו בי כאדם קומוניקטיבי מדי שאינו עומד יותר בסטנדרט האיזוטריות הנדרש.

לכל הרוחות עם החששות והפחדים. אני יוצא עכשיו אל המרפסת לצעוק

החיים האמיתיים, הנה אני בא!

* מצטער אם זה לא מצחיק כמו שהיה המאמרון המקורי שנעלם ללא שוב כאשר שועל האש החליט לקרוס עלי, וכמו שכולם יודעים השחקן הכי טוב הוא זה שלא שיחק…