יש רק מילה אחת בה ניתן לתאר את ההתנהלות של מוסדות המדינה לנוכח מינויו של דני דנקנר למנכל הבנק – פארסה. המכה האחרונה הונחתה על ידי דני דנון, חבר הכנסת מהמפלגה הליברלית חסידת השוק החופשי הנקראת ליכוד, שמאיים שאם זנקנר לא יפוטר הוא יגיש שאילתה בכנסת. כן זה פתטי, אבל עצם הרעיון להתערבות של המחוקק צריכה להפעיל הרבה פעמוני אזעקה.

זכותם של המפקח על הבנקים חזקיהו ושל נגיד בנק ישראל סטנלי פישר לחשוב שדנקנר לא ראוי לנהל את אחד מהבנקים הגדולים במדינה, אבל מאחר שזה בנק פרטי לחלוטין אין להם שום סיבה להפריח אולטימטומים ולדרוש דרישות. אם הם מסוגלים לנסח כלל רגולטורי שימנע מאנשים כמו דנקנר לנהל את הבנק, אז שינסחו ויורידו לעצמם במשכורות בגלל שהם לא ניסחו כלל כזה עד היום, אבל אם לא, אז הם יכולים ואולי גם צריכים להביע את דעתם על המנכל החדש, אבל זה הכל – מעבר לזה, זו התערבות בוטה וחסרת כל הצדקה חוקית ברכושו של מישהו אחר.

כמובן שאם אנשים חכמים כמו חזקיהו ופישר מתנגדים כל כך למינוי הזה, אולי ראוי שכל לקוח של בנק הפועלים יחשוב טוב האם הכסף שלו בטוח כשהוא נמצא בבנק הזה (בהנחה שיש לו יתרת זכות כמובן). הרי אם הם צודקים יש פה בעיה לו רק של מי הוא המנכל הנוכחי אלא גם בכל המוסדות של הבנק שאישרו את המינוי שלו…. מי יכול לדעת אם המינוי הבא יהיה יותר טוב? אולי המנהלים עושים גם טעויות יותר חמורות שלא נחשפנו אליהן עדיין?. אם היה לי חשבון בבנק הפועלים הצעקות של חזקיהו פישר ודנון היו גורמות לי לחפש בנק אחר עוד לפני הקפה של הבוקר של יום חמישי.

הממממ, כמובן שהמסקנה מהפיסקה הקודמת יוצרת מצב של "הסתערות על הבנק", האם זה מה שחזקיהו ופישר רוצים לגרום? אין מספיק בעיות כלכליות היום? הרי גם בלי ההתערבות שלהם אם דנקנר יתגלה בתור מנכל גרוע הרי ערך המניות של הבנק ירד והאנשים יעזבו אותו מעצמם. כל עוד בעלי המניות (שמינו את דנקנר) ומליון מחזיקי הפקדונות מרוצים, למה "נבחרת הכוכבים" בכלל מתערבת?

תמר בן יוסף לועגת מעט לבנק ישראל על מאין סטיות אידאולוגיות מאידאת השוק החופשי שיוצרת קנית הדולרים שלו ,וההודעה שהוא עומד לקנות אגרות חוב ממשלתיות. הלעג מראה על חוסר הבנה מהו שוק חופשי אמיתי.

מילת המפתח בשוק חופשי היא חופש, כלומר הפעילים בשוק חופשיים לעשות בקנין שלהם כל מה שהם רוצים. עיקרון חשוב נוסף הוא שנקודת המוצא להתמקחות על מחיר היא שכל הקונים וכל המוכרים נמצאים בעמדת מוצא זהה, כלומר למשל איש לא נותן העדפה בשוק לאבוטבול על פני מרציאנו בגלל שהוא מופיע לפניו בספר הטלפונים. כמובן שאם אני ויצחק תשובה ננסה בו זמנית לקנות את המקרר האחרון בחנות באותו מחיר, יתכן שהמוכר יעדיף למכור אותו לתשובה, אבל זה לא יהיה בגלל שמישהו קבע שלתשובה יש זכות לדבר עם המוכר לפני (או ההיפך כאשר יש מדיניות אפליה מתקנת).

בשוק חופשי לכל ארגון יש מעמד בסיסי זהה, לכן גם לאירגון גדול כמו בנק ישראל שמיצג 7 מיליון אנשים יש מעמד זהה כמו לי. כל עוד בנק ישראל משחק לפי הכללים שכל השחקנים האחרים משחקים ולא מנסה להוציא הוראות וחוקים שיוציאו קונים ומוכרים אחרים מהשוק, אין שום פגיעה עקרונית במימוש הרעיון של שוק חופשי רק בגלל שבנק ישראל גם כן מגיע לקנות ולמכור בשוק.

למעשה לדבר על שוק ההון כשוק חופשי הוא דבר טיפה מגוחך, הרי יש לפחות ארבעה גופים ממשלתיים שעושים רגולציה די אכזרית על מה שקורה בשוק הזה – בנק ישראל , המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח ורשות ניירות הערך. בסביבה כזו להתנפל על בנק ישראל בגלל שהוא תרם עוד 0.1% לחוסר החופש בשוק הוא סופר התקטננות. בעצם גם ההצהרות על כך שהמשברים של הבנקים מצביעים על כשלון השוק החופשי, כאשר הם פועלים בסביבה המרוגלצת ביותר במשק (לא רק בישראל), טיפה לא לענין.

הריבית של בנק ישראל היא הריבית אותה מעניק בנק ישראל על הכספים שבנקים מפקידים אצלו (נדמה לי שרק ליום אחד). באופן עקרוני הריבית משמשת את הבנק לוויסות כמות הכסף ה"חופשית" במשק. כאשר הבנק מעלה את הריבית זה מתוך מחשבה שלבנקים המסחריים יהיה משתלם יותר לשים את הכסף אצלו מאשר לבזבז ובכך לנסות לעצור אינפלציה שנובעת בדרך כלל מעודף כסף זמין. כאשר הבנק מוריד את הריבית הוא בעצם מנסה להגדיל את כמות הכסף הזמינה, בדרך כלל בכדי להלחם במיתון על ידי הגדלת המוטיבציה של בנקים להלוות את הכסף*.

זה מאוד נחמד בתיאוריה כאשר הבנקים הם הגורם המלווה הגדול במשק, אבל רפורמת בכר העבירה הרבה מאוד כסף משליטת הבנקים לשליטת בתי השקעות וחברות ביטוח. הגופים האלו לא נהנים מהפריבילגיה של הפקדת כספים אצל בנק ישראל ובאפשרותם או לקנות ניירות ערך או להפקיד בפקמ בבנקים.

מאחר ובפקם הריבית היא אפסית, בתקופה בה המניות לא הולכות לשום מקום ואי אפשר לדעת אילו חברות יחזיקו מעמד מספיק זמן בכדי לשלם את החוב למחזיקי איגרות החוב, הנכס הסולידי ביותר להשקעה הוא איגרות חוב ממשלתיות והסולידי מביניהן הוא המקמ. לכן בחודש וחצי האחרונים איגרות החוב האלו נמצאות בעליה מטיאורית כאשר אגרות החוב לטווח ארוך עלו ב7% והמקמים עלו ב1.5%.

נכון להיום מי שקונה מקמ לשנה מקבל ריבית של 1.7% כאשר הריבית של בנק ישראל כרגע היא 2.5%. בשביל לקבל ריבית כזו באגרות חוב ממשלתיות צריך להשקיע באיגרות חוב לטווח של לפחות שנתיים (שעליהן יש עמלה יותר גבוהה מזו של המקמ). המסקנה המתבקש היא שנכון להיום המשקיעים כל כך סולדים מסיכון שהם מסתפקים ברווח הרבה יותר נמוך מזה שבנק ישראל חושב שסביר שמשקיע סולידי יקבל. אם רווח כל כך נמוך לא גורם למשקיעים להגדיל את הסיכון ודאי שהורדת ריבית קטנה לא תשנה דבר מאחר שלבנקים עדיין יהיה יותר משתלם לשים את הכסף הנזיל שלהם בבנק ישראל במקום להשתמש בו להשקעה.

התוצאה של כל הדיון הזה היא שאם בנק ישראל רוצה להיות רלוונטי הוא צריך להוריד את הריבית לרמה שהשוק מצפה לה – כלומר 1.5 או 1.75% (למעשה הוא היה צריך להוריד ריבית כבר לפני שבוע או שבועיים). רק הורדת ריבית כזו תוכל לשחרר עוד כסף להשקעות.

*בלי קשר לדעות על המדיניות של ביבי, לדעתי ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה הבאתו של פישר למשרת הנגיד. פישר הוריד את הריבית של בנק ישראל למרות הרבה אנשים שצעקו שזה מטורף וצריך לתת לו הרבה קרדיט על הצמיחה בשנים האחרונות.