קטגוריה: שיווק

ביי ביי סלקום, אהלן פלאפון, היה די לא נעים אורנג'

אני קונה איטי. אני יכול לבצע "סקר שוק" במשך שבוע ואז לשכוח את כל הענין למשך חודשים שבסופם תוך יום אני מחליט לקנות דבר שלא בהכרח חשבתי עליו כשעשיתי את סקר השוק.

מודם סלולרי רציתי מזמן, אבל רק ביום שישי כאשר ישבתי בקופי-בין באבן גבירול ו(שוב) הנתב האלחוטי שם סרב להתניע, ירד לי האסימון שזה יכול להיות נחמד להיות משוחרר מעניני נתבים בבתי קפה ומאחר שהחשיבה על הנושא התבצעה תוך כדי הליכה לסטימצקי בלונדון מיניסטור, לא פלא שסוף סוף שמתי לב לקיומה של חנות הדגל של אורנג' שם. נכנסתי, קשקשתי עם המוכר והוא סיפר לי שתמורת 65 שקלים אני אקבל מודם ו5 ג'יגה לחודש, כאשר כמובן שזה מותנה בהעברת הקו הרגיל. נשמע לי בכלל לא רע, אבל החלטתי לחשוב על הענין עוד קצת ויצאתי לקנות עוד ספר של סקאלזי.

אתמול חזרתי לחנות בשביל לסגור את העסקה. בפעם הראשונה בצהריים לא הייתי בטוח שזו חנות כי זה התנהל הרבה יותר כמו מרכז שירות עם מספרים ותור, אז הלכתי וחזרתי בערב בכדי לגלות שאכן אפילו לאנשי אורנג' כלל לא ברור למה המקום משמש. בין הבחור שמוכר מוצרי חובה לכל חנות דגל כמו אוזניות ב10 שקל שעמד משועמם לחלוטין בפינה, הלקוח העסקי שצעק (והדגים שיש למקום אקוסטיקה נוראית), והלקוחה לשעבר שעשו לה טעות כלשהי והפנו אותה לחנות בשביל שיטפלו בה, אבל איש המכירות סירב (כנראה שבאופן עקרוני בצדק) במשך 10 דקות ועצבן אותה לחלוטין למרות שהיה די ברור לפחות לי שבסוף הוא יעשה בדיוק את מה שהיא בקשה, וכמובן הלקוחה ששאלה את עצמה כל הזמן בקול רם למה היא נגשה לחנות כאשר יכלה לקבל את המוצר עם שליח.

אני עמדתי רגוע כי הייתי אחרי כוס קפה וראיתי את איש המכירות שדיברתי איתו ביום שישי, וסתם תהיתי איך זה שלפני שלושה שבועות נכנסתי לחנות של אי-דיגיטל בכדי לקנות מתנה וחווית הקניה היתה לפחות בשתי רמות מעל מה שחוויתי בחנות של אורנג' – הרי כבר אי אפשר לתרץ את זה ב"אופי ישראלי".

ואז הגיע התור של המספר שלי והפנו אותי דוקא למוכרנית ולה אמרתי שאני מעונין במודם סלולרי והיא אמרה בכיף 89 שקל. הצלחתי להשאר על הרגליים, ובקול רם תוך גלגול עיניים רב משמעות שאלתי כמה זמן עבר מיום שישי שהמחירים קפצו כל כך (או יותר מדויק שנעלמה ההנחה שהובטחה לי). היא הסתובבה לאיש מכירות ושאלה אותו וכאשר תוך 10 שניות היא לא הסתובבה חזרה אלי, החלטתי שלא ממש בא לי לשחק בטלפון שבור ואם בגלל בעיות עם ועדים מוכר מוסמך לא יכול לטפל בי, אז אין לי מה לעשות שם, והלכתי.

היום נכנסתי לחנות של פלאפון באבן גבירול שנמצאת במרחק של פחות מ500 מטר מזו של אורנג'. היו בה שלושה מוכרים ואני, לא היו בה כיסויים לפלאפונים או אנשים שמביאים טלפונים לתיקון, ותוך קצת יותר מחצי שעה יצאתי כמנוי פלאפון עם מודם סלולארי.

כנראה שלסלקום ואורנג' יש באמת מספיק לקוחות ולא מענין אותן לשמור/להוסיף.

הפרסומת של DOVE גורמת לי לעשות "הא?" על הבוקר

אני מקשיב ל88FM שמריץ בתדירות יותר מדי גבוהה את הפרסומת לשמפו המבוססת על טקסט מטופש על היחסים המתדרדרים בין הבחורה לחבר שיער שלה. היא שוברת שיאים של חוסר תחכום, זלזול באינטלגנציה, ובאופן כללי לא נראה לי שפרט להחדרת השם של המותג לא עושה דבר לקידום המכירות של המוצר, אבל רק עכשיו שמתי לב שבסוף הפרסומת הם מפנים לדף הפייסבוק של המוצר, והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש באותו רגע היא WTF????? בפרסומת אפילו לא מנסים לתת את הכתובת ושולחים את המאזין לחפש….

ובכלל, איפה אנשים בדרך כלל מאזינים לרדיו? תוך כדי נסיעה או הליכה – לא בדיוק הסיטואציות שבהן גולשים ברשת. הפרסומת כל כך לא מעוררת שאין מצב שמישהו יגיע ליעדו ומיד יגלוש לאתר. עם לDOVE היה כסף מיותר להוצאה על קמפיין כזה, הם יכלו לתרום אותו, וזה בטח גם יכל לתרום הרבה יותר לחברה מהפרסומת עצמה.

ואולי אירגונים לא צריכים בכלל להיות במדיה חברתית

כלומר חברות, זה בדרך כלל משהו שמתאר מערכת יחסים בין בני אדם. האם אני יכול להיות חבר של גוגל? מה לכל הרוחות המשמעות של דבר כזה? האם צריך להזמין את כל גוגל ליום הולדת שלי?. ולהיות "אוהד" או "מעריץ" לא פחות משונה – ברור שהרעיון לקוח מתחום הספורט, אבל בספורט אתה בדרך כלל רואה פעם בשבוע את הקבוצה שלך ואתה בדרך כלל לא מזדהה עם השם (למרות שיש כמה אנשים משונים כאלו) אלא עם הדברים שהם עושים. האם כל עובדי גוגל מראים לנו תוצאות כל שבוע שיהיה לנו בסיס לאהוד אותם.

רעיון עוד יותר משונה הוא להיות חבר/אוהד של מוצר. אם לאירגון יש מנכלים ומנהלים אחרים שניתן אולי להזדהות דרכם עם הארגון, האם למישהו יש מושג מיהו המנהל של ג'ימייל? לי אין מושג, ואני לא חושב שאני יכול לפתח קשר רגשי עם מוצר שלא מזוהה עם בן אדם.

לעקוב זה קצת יותר ברור והגיוני, אבל אז פתאום הארגון מתחיל לעקוב אחריך וזה נהיה טיפה קריפי.

יש הגיון להיות זמין ללקוחות הפוטנציאליים שלך איפה שהם נמצאים, ואם הם נמצאים בטוויטר ופייסבוק אז גם אתה צריך להיות שם, אבל כל מי שמוכר את הרעיון שניתן לעשות במקומות האלו יותר מזה, הוא לדעתי שרלטן. כלומר, אני מעולם לא שמעתי על מישהו שהתלבט בין דנונה ליופלה על בסיס הנוכחות של שטראוס ותנובה ברשתות החברתיות.

כמו לגבי הSEO, יש כנראה כמה דברים בסיסיים שעבורם שווה להפגין נוכחות בסיסית ברשתות החברתיות, אבל ברגע שאתה צריך לשלם לצוות יועצים מיוחדים, אולי כדאי לשאול האם העלות של פרסום ישיר ברשתות החברתיות לא יותר זולה ומביאה תוצאות טובות יותר….

ועוד מחשבה. כשאני רוצה לפגוש חבר אני בדרך כלל לא מתקשר לפאב אקראי בתל אביב בשביל לבדוק האם הוא נמצא בו, אני מתקשר לבית שלו. אם אני ארצה משהו משטראוס הרבה יותר הגיוני שאני אפנה לאתר של החברה מאשר לחפש את הנציגויות בכל מיני אתרים אקראיים ברשת, אבל האם האתרים של אותם ארגונים המפגינים נוכחות ברשתות החברתיות הם אתרים טובים – כלומר יש בהם מידע מקיף וברור והם קלים לניווט ועולים מהר ותומכים בתקני רשת? בלי לבדוק אני מניח שב95% מהארגונים בארץ התשובה היא לא.