זה לא שכפתור הlike של פייסבוק הוא מכוער, כפתורי הshare היו כאלו, אבל לlike יש עיצוב הרבה יותר מודרני ונעים. למרות זאת, אנשים עדיין משתמשים בכל מיני כפתורים בסגנונות שונים לביצוע השיתוף ונדמה לי שזו טעות מאחר שכל האתרים הגדולים משתמשים היום בכפתור הלייק ולכן זה הרבה יותר מובן לגולש הממוצע מה הוא עושה כאשר לעומת זאת כפתורים מסוגננים דורשים מהגולש ממש לחשוב ולהתאמץ למצוא את כפתור המתאים מבין שלל הכפתורים שבדרך כלל נמצאים באתרים כאלו.

השבוע החלפתי עבור "במחשבה שניה" כפתור שיתוף לא טטנדרטי בכפתור הלייק. לא ברור עד כמה 158 השיתופים של המאמר של אורית קמיר שייכים לקבוצה חברתית סגורה או פתוחה (כלומר האם הוא נשאר בתוך נישה מצומצמת או  שהפך קצת ויראלי), אבל מה שכן ברור זה שכרגע זה המאמר הנקרא ביותר בבלוג שלה, למרות שפורסם רק לפני 3 ימים והיו לה כבר מאמרים עם יותר תגובות ונושאים שלכאורה יותר מענינים ציבור רחב יותר. כמובן שיתכן שזו סתם אנקדוטה לא מיצגת אבל לי די ברור שיש יותר סיכוי שאני אקליק על לייק סטנדרטי.

ואם כבר מדברים על שיתוף, בהתבסס בעיקר על רמות הבאז ברשת, ומספרי השיתופים המוצגים בtechcrunch, טוויטר ופייסבוק הם המנצחים הגדולים בין אתרי השיתוף וכמות השיתוף דרך אתרים אחרים שמספקים פונקציונליות דומה לא מצדיקה את רוחב הפס וזמן המעבד הנדרשים בשביל להציג אותם.

פתאום הבחנתי שכל המאמרים בטקקראנץ' פרט לאלו שעוסקים בפייסבוק עצמו זוכים לטוויטים ביחס של לפחות פי 10 מlikeים. זה מענין דוקא בגלל שלטוויטר יש פחות משתמשים, אז אולי היחס של משתמשי שונה בין הקוראים של טקקראנץ' אבל לי נראה שזה בגלל המחויבות המוטמעת בשימוש במילה like, שגורמת להרבה יותר חשיבה לפני שמשתפים תוכן (האם אני רוצה שאנשים יחשבו שאני אוהב את השטויות האלו?) במיוחד מאחר שבפייסבוק אתה משתף עם חברים בעוד שבטוויטר עם סתם עוקבים שאתה לא מכיר.

כלומר חברות, זה בדרך כלל משהו שמתאר מערכת יחסים בין בני אדם. האם אני יכול להיות חבר של גוגל? מה לכל הרוחות המשמעות של דבר כזה? האם צריך להזמין את כל גוגל ליום הולדת שלי?. ולהיות "אוהד" או "מעריץ" לא פחות משונה – ברור שהרעיון לקוח מתחום הספורט, אבל בספורט אתה בדרך כלל רואה פעם בשבוע את הקבוצה שלך ואתה בדרך כלל לא מזדהה עם השם (למרות שיש כמה אנשים משונים כאלו) אלא עם הדברים שהם עושים. האם כל עובדי גוגל מראים לנו תוצאות כל שבוע שיהיה לנו בסיס לאהוד אותם.

רעיון עוד יותר משונה הוא להיות חבר/אוהד של מוצר. אם לאירגון יש מנכלים ומנהלים אחרים שניתן אולי להזדהות דרכם עם הארגון, האם למישהו יש מושג מיהו המנהל של ג'ימייל? לי אין מושג, ואני לא חושב שאני יכול לפתח קשר רגשי עם מוצר שלא מזוהה עם בן אדם.

לעקוב זה קצת יותר ברור והגיוני, אבל אז פתאום הארגון מתחיל לעקוב אחריך וזה נהיה טיפה קריפי.

יש הגיון להיות זמין ללקוחות הפוטנציאליים שלך איפה שהם נמצאים, ואם הם נמצאים בטוויטר ופייסבוק אז גם אתה צריך להיות שם, אבל כל מי שמוכר את הרעיון שניתן לעשות במקומות האלו יותר מזה, הוא לדעתי שרלטן. כלומר, אני מעולם לא שמעתי על מישהו שהתלבט בין דנונה ליופלה על בסיס הנוכחות של שטראוס ותנובה ברשתות החברתיות.

כמו לגבי הSEO, יש כנראה כמה דברים בסיסיים שעבורם שווה להפגין נוכחות בסיסית ברשתות החברתיות, אבל ברגע שאתה צריך לשלם לצוות יועצים מיוחדים, אולי כדאי לשאול האם העלות של פרסום ישיר ברשתות החברתיות לא יותר זולה ומביאה תוצאות טובות יותר….

ועוד מחשבה. כשאני רוצה לפגוש חבר אני בדרך כלל לא מתקשר לפאב אקראי בתל אביב בשביל לבדוק האם הוא נמצא בו, אני מתקשר לבית שלו. אם אני ארצה משהו משטראוס הרבה יותר הגיוני שאני אפנה לאתר של החברה מאשר לחפש את הנציגויות בכל מיני אתרים אקראיים ברשת, אבל האם האתרים של אותם ארגונים המפגינים נוכחות ברשתות החברתיות הם אתרים טובים – כלומר יש בהם מידע מקיף וברור והם קלים לניווט ועולים מהר ותומכים בתקני רשת? בלי לבדוק אני מניח שב95% מהארגונים בארץ התשובה היא לא.