אפריקה ישראל ואני – מקרה של או צל"ש או טר"ש

באמת שרציתי למכור את אגרות החוב של אפריקה כאשר היא הודיעה שהיא רוצה הסדר חובות, אבל למרבה הצער הראש שלי היה במקומות אחרים וממילא היתה בערך רק דקה אחת במהך המסחר בו אגרת החוב נפלה רק ב5% ואחרי הדקה הזו היא נפלה כבר ב30% שנראה לי מספר מוגזם בהתחשב בעובדה שכל ההערכות שקראתי דיברו על זה שהשווי של החברה הוא אפס (כלומר ערך הנכסים שווה לערך ההתחיבויות).

את השבוע האחרון ביליתי בהסתכלות מבואסת על המשך הצלילה של אגרות החוב, משנן לעצמי את סיפור החזרת החובות של גד זאבי שמינף את עצמו בכדי לקנות את בזק ונפל כאשר הבורסה נפלה. על הצד של התאוששות הבורסה שעזרה הגדילה את ערך הנכסים שלו ועזרה לו להחזיר חובות לא דיברו הרבה.

אני מחזיק בשלוש אגרות חוב של אפריקה. על הטווח הקצר אני מניח שלא אפסיד הרבה למרות שאם הייתי מוכר לפני שבועיים הייתי מרויח הרבה, על הטווח הבינוני אין לי שום מושג מה יקרה ואת הטווח הרחוק קניתי במחיר מספיק זול בשביל להרוויח בכמעט כל סוג הסדר סביר שישאיר את החברה פעילה.

יהיה מענין….

5 תגובות “אפריקה ישראל ואני – מקרה של או צל"ש או טר"ש”

    1. עכשיו כולנו יודעים למה האחים עופר תובעים את מיקי רוזנטל – הם צריכים כל גרוש שהם יכולים לגייס 😉

      (הרווחתי מספיק בשביל שגם אם אני אפסיד על אפריקה ישראל זו לא תהיה טרגדיה גדולה במיוחד)

    1. צודק! אני מדי פעם נזכר בזה ואז שוכח מחדש. אני מניח שיש זמן עד סוף השנה לראות מה יסגר מבחינת ההסכם ואז להחליט האם בכלל כדאי למכור (כנראה שאני באמת אמכור חלק ולו רק בשביל לישון יותר טוב).

  1. אני מתכוון למשהו בסגנון "מכירה רעיונית" אבל בפועל. ביום אחד אתה מוכר את האחזקה בנייר ומיד קונה אותו. העלות היא בעיקרון עמלות הקניה והמכירה אבל אתה מאפס את הרווח/הפסד ומבצע קיזוז של המס על הרווח מההפסד.
    ממליץ קודם למכור ולקנות את הנייר המופסד ורק אח"כ את הרווח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים