בין שלל הצידוקים להתערבות של בנק ישראל בניהול של בנק הפועלים ההזוי ביותר הוא מאמר של הפרופסור למשפטים ידידיה שטרן שטוען שלמה שבעלת השליטה בבנק הפועלים (שרי אריסון) חושבת אין שום משמעות. לדעתו של שטרן (אם הצלחתי להבין אותה נכון) לבנק כחברה יש מטרות שאינן קשורות כלל למטרות של בעלי המניות שלה, ויותר מזה הבנק דומה לאדם
כשם שאיננו מעלים על דעתנו שאדם טבעי "שייך" למישהו אחר, כך גם חברה עסקית אינה "שייכת" לאף אחד.
מאחר שאני בן אדם לא מתוחכם במיוחד אני מנסה לפשט דברים לרמת הIQ הנמוכה שלי. האם הפרופסור טוען שהמכולת של משה בפינת הרחוב לא שייכת בעצם למשה אלא יש לה מטרות משל עצמה? או אולי שהבנין בו אני גר הוא גוף עצמאי עם מטרות משל עצמו וכל הקטע הזה של בחירת ועד בית על ידי הדיירים (בעלי המניות של הבנין) שיישם את רצונות הדיירים הוא עברה כנגד זכויות ה"אזרח" של הבנין?
מישהו מסוגל לתרגם עבורי לעברית פשוטה את המאמר של שטרן?
אם המכולת היא חברה בע"מ אז כן
ועדיין, מה בדיוק המכולת רוצה? האם בכלל יתכן שיש לה רצונות שונים מאלו של משה אפילו אם היא בע"מ?
אם למשה נמאס מהמכולת והוא לא מזמין סחורה ולא פותח אותה יותר, איזו משמעות בעולם האמיתי יש למכולת?
חברות בע"מ זה בסך הכל סידור משפטי שנועד להרחיק את הבעלים של החברה מהחובות שלה, נראה לי טיפה מוגזם לטעון שמעבר להפשטה המשפטית יש פה גוף בפני עצמו בלי תלות באנשים שמפעילים אותו.
לא יודע לגבי יצור "חי", אבל מה שהפרופ' אומר זה הבסיס לכל דיני התאגידים. האינטרס של בעל מניות הרוב אינו בהכרח האינטרס של החברה. זה נכון בחברה כמו בנק הפועלים שיש בה מספר בעלי מניות, ופחות נכון במכולת של משה שהיא כנראה עסק משפחתי בו הוא בעל המניות היחידי, המנהל והעובד. אם כי גם במכולת של משה, האינטרסים אינם בהכרח זהים באופן מוחלט.
האינטרס של בעלי המניות זה לקבל כסף על השקעתם והסיכון שלקחו. אם הבנק יחליט על חלוקת דיבידנדים כאשר הבנק בצרות, הרי שהדבר טוב לבעלי המניות ולא טוב לבנק כחברה ולנושיו, עליהם גם יש להגן.
מצב אחר אפשרי הוא מצב בו הרווח השיורי של הבנק הוא אפס, כך שרק לנושיו יש מה להפסיד ואילו לבעלי המניות לא אכפת להיכנס לעסקאות בסיכון גבוה מאחר וגם כך הם במצב בו הם אינם מרוויחים.
לכן דיני התאגידים באים לאזן בין האינטרסים השונים האלו, ומנגנון הדירקטוריון, על חובת האמונים והזהירות שהוא מטיל על הדירקטורים, הוא אחד מאותם כלים שמעניק החוק.
יואב, אני מסכים עם כל מה שכתבת, אבל בסופו של דבר הדירקטוריון נבחר על ידי בעלי המניות בצורה שמשקפת את יחסי הכוחות בין בעלי המניות (פרט, נדמה לי, לשני דירקטורים שמיצגים את הציבור), אז אולי פורמלית זה הגוף הכי חשוב בחברה, אבל זה קצת כמו לטעון שהנשיא הוא בפועל האזרח מספר אחד בישראל.
בפועל הדירקטוריון מבצע כמעט תמיד את מה שבעלי השליטה במניות מבקשים (הדירקטורים הרי ממונים על ידם) ולכן ניסיון ההפרדה נראה לי תיאורטי ומלאכותי לחלוטין.
לרוב (כמעט תמיד), אכן אין הבדל בין אינטרס הבנק לאינטרס של בעלי המניות (כולם רוצים שהבנק ירוויח כסף). אלא שבמקרים מסוימים (אם כי לפעמים שכיחים ביותר) נוצרת בעית נציג, בה האינטרס של בעל המניות, הדירקטור או המנהל אינם חופפים לאלו של הבנק.
אתה מכיר את פרשת בנק צפון אמריקה? גם שם ההפרדה הייתה מלאכותית ותיאורטית, ובעקבותיה דירקטורים נכנסו לכלא ואף היו חייבים בחלק מחובות הבנק. דירקטור שפועל אך ורק כשלוחו של בעל המניות שמינה אותו ואינו מפעיל שיקול דעת עצמאי מסכן את עצמו.
יואב, תודה על ההסבר. נדמה לי שעכשיו אני מבין למה הפרופסור התכוון, למרות שהייתי מנסח את הדברים בצורה שונה.