האנשים שאני סומך עליהם שידאגו לצרכי, מסודרים מאלו שעליהם אני סומך יותר לאלו שפחות
- אני
- משפחה קרובה
- חברים
- משפחה רחוקה
- שכנים
- אירגונים שאני חבר בהם מרצוני
- מקום העבודה שלי
- חברות שאני משלם עבור השירותים שלהן
- הרשות המקומית שבה אני חי
- המדינה
כמובן שזה רק משקף את דעתי האישית אבל נדמה לי שהמשפחה והחברים יופיעו בראש הרשימה של רוב הקוראים ומוסדות המדינה בסופה. על מי יותר הגיוני שנסמוך, על אנשים שמכירים את הסריטות שלנו ואת הבעיות שלנו ואת הרצונות המיידיים שלנו, שניתן להעיר אותם ב 3 בלילה והם יבואו מידית לעזור לנו, או על המשרדים הממשלתיים שבהם אנחנו לא יותר מעוד נתון סטאטיסטי במחשב שבשביל לקבל מהם עזרה כדאי שנבוא בדיוק בין 9 ל 2 בצהריים ונמלא בדייקנות את הטפסים בשלושה העתקים?
גם אחרי יותר ממאתיים שנים של עצמאות אזרחי ארצות הברית עדיין לא מוכנים לוותר על החלוקה למדינות ולהפוך את האיחוד למדינה אחת. נכון שבמשך הזמן המדינות איבדו כח לטובת הממשל המרכזי אבל הן עדיין נהנות מהרבה מאוד אוטונומי בניהול הענינים הפנימיים שלהן.
באירופה, למרות לחצם של הפוליטיקאים, אזרחי האיחוד האירופאי מסרבים להפוך את האיחוד ממסגרת כלכלית ומסגרת אזרחית רופפת למשהו שבלילה חשוך ניתן להתבלבל ולחשוב שהוא מדינה* (כאשר גרמניה בעצמה מחולקת למדינות). האזרחים האירופאים לא רוצים שלטון מרכזי כל יודע וכל יכול, הם רוצים שהבעיות שלהם ינוהלו על ידי אנשים שמדברים את אותה השפה וחווים אותה התרבות, בקיצור אנשים שיבינו יותר טוב את הבעיות שלהם בהקשר שחשוב להם – משפחה, חברים וקהילה קרובה.
הריחוק המנטאלי של השלטון המרכזי מהחיים ה"אמיתיים" של האזרחים גדל ככל שהאוכלוסיה גדלה וככל שהיא מכילה יותר תרבויות שונות. במדינות סקנדינביה עם אוכלוסיה יחסית קטנה והומוגנית יותר קל לשלטון המרכזי להחליט החלטות שידאגו לכך שהאספסוף לא יהיה זועם. במדינה הרבה יותר גדולה ורב תרבותית כמו בריטניה קשה להחליט החלטה שבעיקבותיה לא יופיע אספסוף מסוג אחד או אחר בכיכר טרפלגר.
ב1948 היה יחס של חבר כנסת אחד ל5000 תושבים, היום היחס הוא 1:60000. האם חבר כנסת אחד יכול באמת להבין ולייצג את כל הצרכים המגוונים של עיר קטנה? וכאשר חבר הכנסת אינו נגיש באמת לבוחרים שלו מה הפלא שאינטרסנטים מוכנים לשלם כסף בשביל להפגש איתו ומי שאין לו כסף נמצא בתת יצוג**?, וכל זה במדינה מאוד הטרוגנית כמו ישראל.
השלטון המרכזי צריך להיות חלש, הוא צריך להגן על הגבולות, לדאוג למטבע, ולקבוע חוקים בסייסיים שמשקפים הסכמות מוסריות שהן בגדר המכנה המשותף הנמוך של כלל האוכלוסיה. כל דבר שמעבר לכך – דברים כמו חוקי איסור עישון, שעות וימי פתיחה של עסקים, לא צריכים להיות ענינו של השלטון המרכזי.
בארצות הברית שכר המינימום נקבע באופן אינדיבידואלי על ידי כל מדינה וחלק מהערים. יש מדינות בהן שכר המינימום זהה לשכר המינימום הפדרלי (שנוגע רק לחברות שעושות בסחר בין מדינות ומעל רמת מחזור מסוימת), כאלו שהוא גבוה יותר וכאלו שאין בהן שכר מינימום. כל מדינה מתאימה את גובה שכר המינימום לתנאים החברתיים והכלכליים שלה.
בישראל לעומת זאת, גם אם דב חנין יבחר בעוד חודש לראש העיר של תל אביב בקול אחד, הוא לא יוכל להפעיל תחבורה ציבורית בשבת בגלל שחוקי המדינה אוסרים על עבודה בשבת למרות ש100% מהתלאביבים רוצים בכך והוא לא יוכל לקבוע למפעילות התחבורה הציבורית באילו אוטובוסים להשתמש מאחר שאת הזיכיון לחברת האוטובוס מעניק משרד התחבורה.
האספסוף לא יעלה לירושלים כאשר ההחלטות החשובות הנוגעות לחיים שלו יקבעו במסגרת הקהילתית שלו, מסגרת בה יהיה לו הרבה יותר סיכוי להשפיע. הקהילה צריכה לקבוע באופן פרטני את הדרישות שלה מהתאגידים שרוצים להשתלב בה.
תאגיד שירצה לעבוד במאה שערים יחויב על ידי הרגולטור המקומי לייצור מוצרים כשרים בלבד בעוד שתאגיד שפועל בתל אביב יחויב בהקמת בית קפה איכותי כחלק מהעסק על ידי הרגולטור המקומי.
במצב הנוכחי אותו "התאגיד האכזרי" שיהונתן מתיחס אליו צריך רק לשכנע 61 חברי כנסת. מה הסיכוי שכאשר הוא יצטרך לשכנע 61 רגולטורים מקומיים התוצאה תהיה יותר מתאימה לרצונות של רוב הציבור? לא מספיק לזרוק את המילה רגולציה כמילת קסם שבאמירתה נפטרות כל הבעיות***, צריך שהרגולציה תתאים לצרכים של האנשים ולא רק למה שפקיד מסוים למד בבית הספר.
העיקרון ברור – ככל שקבוצה קטנה יותר תעסוק ברגולציה בכדי לוודא את קיום הצרכים שלה, התוצאה תהיה יותר מתאימה לה ובאינדוקציה הרגולציה הכי טובה נעשית על ידי האדם הבודד.
* למעשה המגמה באירופה היא של פירוק מדינות. צכוסלובקיה התפרקה לצכיה וסלובקיה, יוגוסלביה התפרקה ל7 מדינות, ברית המועצות התפרקה, באיטליה מדי כמה שנים מדברים על התנתקות של הצפון העשיר מבדרום, בבלגיה מדברים על חלוקת המדינה לשתיים בין דוברי הצרפתית והפלמית, בסטוקלנד יש פרלמנט ויש לו סמכויות ויש מפלגה שמדברת ברצינות על התנתקות מבריטניה, ובספרד הרגיעו את שאיפות העצמאות של קטלוניה וחבל הבאסקים על ידי מתן אוטונומיה לחבלים האלו.
** בבקשה, בבקשה שאף אחד לא יכתוב משהו בתגובות על השטות שניקראת דמוקרטיה ישירה כי זה פשוט לא עובד מעל כמות של אלפי אנשים.
*** והמשבר הנוכחי הוא רק דוגמא אחת לכישלון המנגנונים הרגולטוריים לפתור את כל הבעיות.
ראשית, לגבי סקנדינביה – אי אפשר לדבר על 'ההטרוגניות הסקנדינבית', פשוט כי אם יש דבר שהמדינות הסקנדינביות לא אחידות בו, זה שיעור המהגרים. אי אפשר להשוות בין נורווגיה – אולי המדינה הכי הומוגנית באירופה – לבין שבדיה, ששיעור המהגרים בה עולה על זה של צרפת.
דרומי, אם ההגירה לשבדיה היא ברובה מיתר המדינות הסקנדינביות, אז זה לא ממש חשוב מספר המהגרים וזה הרושם שעולה מויקי.
יתכן שלשבדיה מהגרים יותר אנשים באופן יחסי מצרפת אבל המיעוט התרבותי הגדול בשבדיה – המוסלמים, מההוה 4% מהאולוסיה בעוד שבצרפת הוא מתקרב ל10%.
תיקון אחד קטן, והוא דדוקא לגבי ההערה שלך לגבי סקוטלנד:
הייתי בטיול שם לפני שנה בדיוק, והיה לי העונג לשוחח עם לא מעט מקומיים. הפרלמנט הסקוטי, הוא חותמת גומי של הפרלמנט הבריטי. לא יותר. הסקוטים הם עם גאה, אז נותנים להם פרלמנט שמשחק בכאילו. ה"סמכויות" שלו מתרכזות בעיקר ברמה של רשות מקומית, וכן – יש להם מטבע מקומי, שערכו זהה לזה של הליש"ט. מה שכן, הסקוטים מחוייבים לקבל את הליש"ט בנוסף לפאונד הסקוטי, בעוד שבאנגליה הכסף הסקוטי לא מתקבל. כך שתשכח משוויון. בנוסף, חשוב לציין שהמפלגה הסקוטית קיימת כבר שנים, והיא מדברת על התנתקות מבריטניה כבר שנים. אין ולא נראה שיהיה חדש תחת השמש הסקוטית (מין אוקסימורון כזה, "שמש" ו"סקוטית") בשנים הקרובות.
מרק,
כאן אני מסכים איתך לגמרי, ביזור סמכויות והעברתם לגופים קטנים ככל האפשר זו הסיבה שגם בימין וגם בשמאל שונאים אותי.
אבל, יש דברים שעדיין חייבים להחרת ברמה המדינתית, לא יכול להיות שבירושלים יהיה בסדר להרוג גוי בשבת או משהו כזה.
כיא, אני מדי פעם רואה sky news ובבחירות האחרונות בסקוטלנד הם דיברו שם ברצינות על מפלגת העצמאות הסקוטית http://www.snp.org/independence והאירוניה הכרוכה בכך שהיא פופולארית דוקא שתי דקות לפני שגורדון בראון בסקוטי הופך להיות ראש ממשלת בריטניה.
למי שלא ממש מתענין בספורט אפשר להזכיר שבריטניה מעולם לא הופיע באירועי הספורט המרכזיים והספורטאים הבריטיים מופיעים במסגרת ארבעת ה"ממלכות" שמרכיבות את בריטניה למרות שאין בזה שום הגיון ספורטיבי, בטח לוולשים וצפון אירים.
יהונתן אני מסכים, אבל בתור ניטפוק אני רוצה להזכיר שבמצב הנוכחי תוחלת החיים של נהג בולדוזר ערבי בירושלים שמעורב בתאונה קטנה מזו של יהודי.
לדעתי דמוקרטיה ישירה תעבוד היטב עם ההמון.
הדמוקרטיה המקורית, ה"דמוס – קרטיה" ("דמוס" – כלל החברים בקהילה, "קרטיה" – שלטון) הומצאה באתונה לפני 2500 שנה. ב"דמוס-קרטיה" הייתה לכל גבר חפשי ב"דמוס" סמכות להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית.
כיום מה שאנו מכנים "דמוקרטיה", זו הזכות לבחור מי יחליט עבורנו כיצד ייראו חיינו.
משטר בו מחליט קומץ נציגים את כל ההחלטות הפוליטיות המחייבות את כל תושבי המדינה, נקרא משטר נציגים. נשאלת השאלה מדוע איפה עבר העולם ממשטר דמוקרטי למשטר נציגים?
והתשובה לכך היא, שהצבעה וספירת קולות של מיליוני מצביעים נמשכת זמן רב, מלבד זאת המרחקים גדלו ולא הייתה אפשרות להגיע לכל הבוחרים לצורך ביצוע המשאל. כל ההחלטות מבוצעות ע"י קומץ נציגים, שכפי שאנו רואים, כלל אינם מתאימים לבצע את ההחלטות הנ"ל.
האמור להלן היה נכון עד להמצאת האינטרנט. האינטרנט הפך את העולם לכפר גלובלי, יש אפשרות לרתום את הטכנולוגיה הזאת כדי לבצע משאלי דעת קהל. ובמפלגת שכזאת, נוכל לראות את ה"דמוס – קרטיה" חוזרת.
אך למפלגה שכזאת צריכים לקבוע כללים ועקרונות, שהרי לא מספיק לקיים משאלי עם, צריך גם ליישם אותם בצורה הוגנת. להלן הצעתי לכמה עקרונות יסוד עליהם תהיה מושתת מפלגת שכזאת.
1. כל הצעת חוק שתעלה בכנסת, תפורט באתר המפלגה, וחברי המפלגה יתבקשו להצביע בעד/נגד. תוצאות ההצבעה יחייבו את נציגי המפלגה להצביע כנ"ל בכנסת.
2. לאחר כינון המפלגה והצלחתה בבחירות יבחרו נציגי המפלגה לכנסת ע"י כלל חברי המפלגה הרשומים.
3. מרכז המפלגה הוא רשימת חברי המפלגה שהתפקדו למפלגה, והינם בעלי זכות בחירה, והם אינם חברים בשום מפלגה אחרת. (ההתפקדות תתבצע דרך אתר האינטרנט)
4. למפלגה לא יהיו סניפים ברחבי הארץ מקור המידע, וההתוודעות של המפלגה יהיה אתר האינטרנט שלה, בו יהיו מדורים של.
4.1. פירוט הצעות חוק שעל הפרק.
4.2. מדור להצבעת החברים בעד/נגד הצעות החוק.
4.3. פורומים לדיונים שונים.
4.4. מדור להעלאת הצעות חוק פרטיות שיעברו לאישור כלל החברים.
5. כל נציג של המפלגה לכנסת יפקיד מראש מכתב התפטרות חתום מהכנסת, ללא תאריך אצל יו"ר המפלגה, התפטרות זו תצא לפועל במידה והנציג לא יפעל לפי אמות המידה של תקנון המפלגה (כפוף לחוקי הכנסת).
אני מאמין שהשיטה תיצור זן חדש של תרבות, ומעורבות, לאזרחים שיקחו חלק פעיל בהצבעות
הכנסת . סוג חדש של תרבות פנאי תקום בארץ. אנשים יתאספו יחדיו כדי להחליט איך להצביע להצעות חוק, או להחליט מי יהיה הנשיא הבא של מדינת ישראל. יוצרו קבוצות דיון במקומות שונים בארץ, והאזרחים יבטחו בשילטון שיבצע את רצונם.
שיטה זו תהיה נקיה משוחד פוליטי כיוון שנציגיה עושים את רצון הציבור ולא את רצונם האישי.
בואו לבקר באתר של מפלגת האינטרנט "הישירה" הדוגל בשיטת הדמוקרטיה הישירה שווה לראות.
http://www.iwp.co.il/yeshira
אוי הלל, הלל…
מה יועיל שינוי אשר יעביר את משקל ההחלטה מהאינטרסים הקטנים והקטנוניים של חברי כנסת, אל האינטרסים הקטנים והקטנוניים של כל מי שיש לו סבלנות להתחבר לאינטרנט ולהצביע?
ומה לגבי המגבלה הכלכלית והטכנולוגית שהשיטה הזאת שמה בפני האזרחים המצביעים? אי אפשר להתנות הצבעה בקיומו של חיבור אינטרנט, במיוחד כאשר אין חיבורי אינטרנט ומחשבים אשר ניתנים במתנה על ידי המדינה.
ובנוגע לאתר של המפלגה: הוא די ריק. או שהוא רק ריק בשביל אזרחים שלא גולשים עם אינטרנט אקספלורר…
חג סוכות שמח!
דותן