אני יושב כרגע ורואה את התוכנית של ניל קאבוטו בערוץ fox news ונדהם מהטיפשות המדהימה של האמריקנים. בתוכנית מתארחת תומכת של הילארי קלינטון לשיחה הנסובה על משדר פרסומת של קלינטון המראה אותה מכינה מתנות לחלוקה מתחת לעץ האשוח. לא ממש הבנתי את כל המינוחים, אבל זה נישמע כאילו מדובר במתנות "חברתיות" נהדרות כמו ביטוח רפואי ממלכתי ומימון חינוך לגיל הרך.
קאבוטו, שאיש לא חושד בו שהוא יצביע עבור קלינטון לפני שהגיהנום יקפא, אומר לאורחת "כל המתנות האלו נראות נפלא אבל מאיפה יבוא הכסף לקנות אותן", והאורחת משיבה שקלינטון מחויבת למשטר של אחריות כלכלית כמו שהיתה בתקופת שילטונו של בעלה ושהכסף יבוא מהעלאת מיסים (ביטול הטבות מס שבוש יצר) וצימצום תקציב הביטחון (החזרת הצבא מעירק).
זה נורא מצער לראות שגם קלינטון נפלה קורבן לתעלולים של אנשי האוצר הישראלים והיא זקוקה דחוף לכך שמישהו יתרגם עבורה את סדרת המאמרים של הבלוג "לחץ חברתי" שמסבירים בצורה פשוטה איך מדינה יכולה לממן כל תקציב חברתי בלי לקצץ או להעלות מיסים כי להיות באובאדראפט, זה לא רק שלא נורא, זה אפילו טוב מאוד.
לא הסברת מדוע משקרים נערי האוצר ומדוע הם מסרבים להחזיר כסף למערכת שמשלמת מס, כספים שכרגע גודשים את מרתפי האוצר בעוד מאות אלפי אנשים בארץ במצוקה קיומית ומערכות ציבוריות נמצאות על סף קריסה.
ההשוואה שלך דמוגגית.
ומי בדיוק אמר שהאמריקאים בכלל או הילארי קלינטון בפרט הם מודל למדיניות חכמה ו\או נכונה?
הפוסט הזה דמגוגי בעיקר בגלל שלחץ חברתי מסבירים בדיוק למה 'להיות באוברדרפט' זה לא נורא, בגלל שמדינת ישראל לא באוברדרפט נוראי, יחסית לשאר המדינות – אבל המצב החברתי כן נוראי.
דרומי, לדעתי קוראים לזה סרקאזם ולא דמגוגיה. אני ציטטתי במדויק את מה שנאמר בשידור, וכל מה שנאמר.
לפי המשפט השני אני מבין שאתה טוען שארצות הברית היא במצב הרבה יותר גרוע מישראל ולכן הם חייבים לנהוג בריסון תקציבי.
באופן עקרוני אם המצב החברתי נורא ניתן לטעון שצריך להפנות תקציב יותר גדול לצרכים חברתיים. הטענה שכאילו ניתן להגדיל את התקציב בלי הגבלה, בלי להעלות מיסים או לקצץ בתקציבים כי אין מי שיפריע לבנק ישראל להדפיס כסף היא נכונה, אבל התוצאה שלה היא אינפלציה ואינפלציה פוגעת קודם כל בחלשים שהתכוונת לעזור להם.
א. לא אמרתי שארה"ב במצב הרבה יותר גרוע מישראל, פשוט שבהרבה תחומים המדיניות שלהם שגויה.
ב. מי בדיוק הזכיר הדפסת כסף?
אני זוכר טענות על כך שצריך להגדיל את התקציב, אני לא זוכר אפילו מספר אחד שאומר מהו העודף התקציבי המופנה לכיסוי חובות, וודאי שאין שום מספר שמשווה בין המספר הקודם למספר שמתאר את הצרכים החברתיים.
מאחר שלפי האנשים החברתיים יש המון המון המון צרכים ואיש לא מוכן לתעדף אותם (לפחות בלחץ חברתי לא מדברים על מספרים ותיעדוף) זו מסקנה שנראית מתבקשת בעיני שבסוף יודפס כסף.
אלא שאף אחד אף פעם לא אמר 'צריך להוציא כסף בלי חשבון'.
אמרו שני דברים:
א. במצב הנתון בישראל, יש דברים חשובים יותר להוציא עליהם כסף מאשר החזר חובות מעבר למתוכנן
ב. הבחירה להפנות כסף להחזר חובות ולא לדברים אחרים היא בחירה פוליטית (ע"ע א), וצריכה להיות מוצגת ככזו.
דרומי, אולי זו הפרשנות האישית שלי (כלומר ודאי שכל דבר שאני חושב הוא הפרשנות האישית שלי ;)), אבל לא נראה לי שאפשר לכתוב 6 מאמרים על השאלה "יש עודפי תקציב האם נשתמש בהם להחזר חובות או כתוספת לתקציב של השנה הבאה?". קיום השאלה הזו ברור מאליו, ולמיטב זכרוני סטנלי פישר התנגד לכך שכל העודף ילך לכיסוי חובות, כך שזו אפילו לא בהכרח עמדה פוליטית חברתית.
אבל מה שטוענים בלחץ חברתי בכל אותם מאמרים, הוא שאם התל"ג עולה ב4% אז גם התקציב צריך לגדול ב4%, ואם זה טוב שמדינה נמצאת בחוב של 80% מהתל"ג אז ודאי שהיא יכולה להגדיל את החוב הזה ב4% בשביל להשאר באותה רמה.
האם עודפי התקציב הם 4% מגודל התקציב? לפי המאמר הזה עודף הביצוע התקציבי הוא רק 2% מהתקציב, אז מאיפה יבואי 2% הנוספים – הלוואות והדפסת כסף.