הזעקה שמקים חנן כהן כנגד חוק צינזור האינטרנט מאתרי סקס מצחיקה אותי בכמה רמות שונות
- החוק מחייב למעשה הקמת מנגנון אבטחה עם יכולת הזדהות טובה. בשביל לישם הזדהות טובה לא מספיקה סיסמא שאותה כל אדם יכול להפיץ לחבר'ה שלו אלא נדרש מכשיר פיזי קשה להעברה מאדם לאדם. כמובן שגם מכשיר פיזי בעצם לא מספיק מאחר שכל אחד יוכל ללמוד די בקלות את צורת ההתקשרות שלו ולחקות אותה גם בלי שיהיה לו את המכשיר עצמו. מבחינת התכנות טכנולוגית החוק הזה שקול לחוק שידרוש מהשמש לזרוח במערב.
- חנן הרי שייך לאותה קבוצת אנשים קולנית בבלוגוספירה שטוענת שמדינה צריכה כל הזמן לדאוג לאזרחיה, קבוצה שבמידה מסוימת לפחות אחראית לתוצאות הבחירות. אז מה קרה היום, האם הסיסמא של אותה קבוצה בעד התערבות ממשלתית תקפה רק לדברים שמוצאים חן בעיני אותם אנשים וחס וחלילה אם הממשלה תטיל מגבלות לטובת האזרחים שיגבילו אותם באופן אישי?
- יש ניסיון לא סביר לפגוע בלגיטימיות של הרעיון מאחורי החוק. החוק משקף דאגה של אנשים שלא רוצים לראות אורגיות המוניות מתחת למרפסת שלהם, ולא מעונינים להגיע בטעות לאתרי זימה (ואם כבר, אולי זו הזדמנות לטפל באתרי הפצת וירוסים ?). זו דאגה אמיתית שמשותפת להרבה אנשים ומדינות בעולם (עובדה שיש כלים להגבלת הגלישה לאתרים "בטוחים" בלבד) והניסיון לעשות דמוניזציה לחבר כנסת אחד, הוא לכל הפחות לא הוגן.
- יש בישראל משרד ממשלתי מיותר שנקרא משרד התקשורת. המשרד הזה קובע כמה חברות יתנו שירותי טלפוניה קוית, כמה שירותי טלפוניה סלולרית, איזה שירותים ניתן לקבל דרך קוי הטלפון (האם מישהו זוכר את הקידומת 056? היא סיפקה שירותי מידע שמהר מאוד התחלפו לשרותי סקס ולכן הממשלה סגרה את הקידומת והגלתה את שירותי הסקס לקידומת אחרת) כמה תחנות רדיו וטלביזיה יהיה בארץ ומה הן ישדרו (דרך הרשות השניה לרדיו וטלביזיה), אילו ערוצים יספקו חברות הכבלים והלוין ובאיזה פורמט (דרך מועצת הכבלים שלמען האמת הרבה יותר ליברלית מחברתה). האינטרנט הוא רק עוד פרט קטן במתוך מערכת הבקרה על התכנים שמדינת ישראל מפעילה כבר עכשיו.
- אני מנסה לחזות את העתיד והוא נראה לי מאוד מצחיק. בעתיד אני מתאר לעצמי שהחוק עבר והממשלה, מאחר שאינה רוצה להפריש תקציב להקמת גוף אכיפה חדש ויצירת אמצעי הזדהות באינטרנט לאזרחים, תחליט למנוע את מימוש החוק דרך חוק ההסדרים. אני מדמין לעצמי את הדילמה בה חנן יעמוד כאשר יבוא לכתוב נגד חוק ההסדרים 2008 וזה מצחיק אותי.
וזאת בדיוק הנקודה. החוק הזה כל כך בלתי סביר שצריך למנוע מראש את הכנסתו לספר החוקים מאשר להשתמש בחוק בלתי דמוקרטי כמו חוק ההסדרים כדי למנוע את מימושו.
אני לא מבין למה הטענה שהמדינה צריכה לדאוג לתושביה, אבל צריכה לדאוג להם בדרכים מסויימות ולא באחרות, נראית לך מופרכת.
אתה יודע, זה הרעיון בדמוקרטיה – האזרחים משפיעים על מה שהמדינה עושה, בהתאם לאיך שהם תופסים 'טוב' ו'רע'. 'למנוע מאנשים למות מרעב' – טוב. 'לעקוב אחרי כל צעד של אנשים באינטרנט' – רע.
חנן, החוק סביר ביותר ועולה באותו קנה מידה של יתר החוקים כנגד פורנוגרפיה ואלימות שישומם נמצא באחריות משרד התקשורת.
הבעיה של החוק הספציפי הזה אינה עקרונית אלא שהוא מציע צורת ישום שגויה של הרעיון. צורת ישום הרבה יותר פשוטה היא שכל ספקי האינטרנט בארץ יחויבו כברירת מחדל לספק ללקוחות שלהם אינטרנט "בטוח" ורק מי שיבקש במפורש יקבל גישה ל"כל" האינטרנט. כך אין פגיעה גדולה במשתמשים היום, מקבלים באפס מאמץ את איכות האבטחה בה נוקטות הספקיות בכדי לודא שהמוני אכן שלהן ואין צורך בהקמת מרכז רישום ארצי מסוג "האח הגדול פוקח עין על הרגלי הגלישה שלך".
במקום להלחם בחוק שבה לענות על צורך ציבורי דומה לרוב החוקים עליהם אחראי משרד התקשורת, הרבה יותר יעיל לדעתי ליצור קשר עם חברי הכנסת ולעזור להם לישם את לב הרעיון בלי לפגוע בזכויות וחירויות כל האזרחים.
דרומי, זה ענין עקרוני. למה התערבות של המדינה בזמן המוקדש לפירסומות בערוץ 2 זה טוב (שלא לדבר על מועד שידור כוכב דועך) והתערבות בתכני האינטרנט זה רע? איך אתה מצליח אפילו להפריד בין הנושאים האלו מרגע שהחלטת למדינה יש זכות התערבות?
מי שתומך בהתערבות של המדינה לא תומך בהתערבות אקראית של המדינה, אלא בהתערבות למטרות מסויימות.
מכיוון שהגנה על האזרח מפני בעלי ההון היא אחת המטרות האלה, התערבות בזמני הפרסומות בערוץ 2 נראית לי חיובית. מכיוון שפיקוח על כל גלישת האזרח איננה אחת מהן, הצעת החוק נראית לי שלילית.
ולשאלה שאתה עומד לשאול – המטרות נקבעות על ידי כל אחד בהתאם לשיקולים המוסריים שלו.
דרומי, אני ממליץ לך לקרוא את העמוד שקישרתי אליו ברשות השניה. מדובר שם על קידום ערכים יהודיים וערכי שלום. איך אתה מצליח לראות את זה כאינטרס של העם?
איך בדיוק הגבלת זמן הפירסומות מועילה לאזרח כנגד התאגידים הגדולים והמרושעים? או שאולי אתה טוען שכוכב דועך זה שירות ציבורי הכרחי לאזרח וחס וחלילה שיהיו בו 90% פרסומות במקום ה50% שיש היום?
היום אסור לך להראות שד חשוף בטלביזיה אם אתה לא יכול להציג את זה כחלק מאומנות. שדיים חשופים ניתן לראות רק אחרי 10 בערב בערוצים שלא נגישים לציבור אם הוא לא מבקש אותם במיוחד. תחשוב על הממיר הדיגיטלי בתור אמצאי זיהוי, וקיבלת את חוק צנזורת האינטרנט כבר היום בטלביזיה.