בעקבות ההתקשקשות האחרונה הגעתי לשתי תובנות. האחת היא שאנשים חושבים שהעובדה שעד עכשיו לא שיניתי את השם מ"וובסטר" היא מאיזשהו רצון להבנות מתהילת המותג. טוב אני מקווה שעכשיו כאשר האוגדן מושק רשמית, הם יפסיקו להניח שיש קשר כלשהוא לוובסטר של העבר או שאני נהנה מעבודה טכנולוגית כלשהיא שחנן עשה (עם כל הכבוד לחנן, אין באוגדן שום קוד שלו).
התובנה השניה היא שאנשים רואים את מרחבי האינטרנט ומתבלבלים, ושוכחים שגם בעולם האמיתי, לא כל דלת פתוחה משמעה שכל אחד מהרחוב מוזמן להיכנס.
בביתנו בעולם הגשמי אנחנו מצפים לפרטיות. בחברה המערבית לא נוהגים לבקר אדם על דברים שהוא עושה בביתו, אלא אם הם אינם חוקיים. ועדיין אנחנו בדרך כלל מקציבים חלק מהבית, לפחות סף הדלת, כמקום שאליו ניתנת גישה חופשית לזרים ללא הזמנה, למרות שבטאבו זו חלקה שרשומה כחלק מהבית.
בעולם הרשתי, וניקח את הבלוגים כדוגמא שרוב הקוראים כנראה מכירים, יש לנו את החלק הפרטי של האתר. זהו החלק שבו אמחנו מנהלים את האתר, מאכסנים בו מאמרים לא גמורים ולפעמים גם מאמרים אותם אנו רוצים לחשוף רק לאנשים מסוימים. לרוב הבלוגים יש גם חלק נגיש לציבור, הרי אם לא היינו רוצים לחלוק את דעתנו עם כל הציבור היינו יכולים לכתוב מאמרים במחשב האישי ולשלוח אותם בדואל לנמענים.
לפעמים בבלוגים יש גם שטחים ציבוריים ממש, אלו בדרך כלל השטחים המוקדשים לתגובות ואליהן כל אחד, ללא יוצא מהכלל, יכול להכנס ולעשות כרצונו. למעשה יש מעט מאוד אתרים שאכן נותנים לכל אחד לעשות כרצונו בתגובות. רוב האתרים מסננים ספאם ומוחקים תגובות שבעיני בעל האתר אינן ראויות, והתוצאה הסופית היא שהשטח המוקדש לתגובות הופך להיות לשטח המשותף לבעל האתר ולמגיבים, כאשר ההתנהלות בו מוכתבת על ידי הסכם ג'נטלמני או משפטי, בו בעל האתר מעניק זכויות שימוש למגיבים ומוותר על חלק הזכויות שיש לו בשטח (אחרת מי ירצה להגיב).
עד פה זה דברים שצריכים להיות ברורים לכל מי שגלש ברשת יותר משתי דקות. מאחר שמסתבר שהדברים אינם כה ברורים כמו שחשבתי החלטתי לנסח הסכם שימוש לאוגדן שיבהיר מעל לכל צל של ספק שהאוגדן אינו שטח ציבורי, אלא שטח משותף, שטח פרטי שלי שאני מוכן לחלוק עם אנשים אחרים בתנאים מסוימים, אם תירצו סוג של מועדון חברים המתכנס בפארק הירקון. בינתיים התנאי היחידי שעולה בראשי הוא – "כל חבר צריך להיות מודע לכך שיש באתר הרבה תכנים שעשויים לפגוע ברגשותיו ולהראות לו כלא ראויים. עצם המשך השימוש באתר מהווה אישור לכך שהחבר מוותר על כל קובלנה שעשויה להיות לו בעתיד לגבי תכני האתר. חבר רשאי לפרוש בכל שלב אבל אז הוא מאבד כל זכות לבוא בדרישות כלשהן לגבי האתר".
ומה לגבי אנשים שלא מעונינים שהאוגדן יאגד תוכן שלהם?. התשובה היחידה שיש לי היא שהם תמיד מוזמנים להפסיק ליצר תוכן או למנוע את שידורו לאוגדן. הרי בעולם הפיזי לא סביר שיבואו נציגים של ערוץ 2 למועדון שלנו ויגידו לנו להפסיק לצפות בתוכן שהם מפיצים ללא כל הגבלה שהיא, ומתוך מטרה מוצהרת שאנשים יצפו בו.
שיהיה בהצלחה
(לא רוצה להישמע ביקורתי מדי אבל ההדר די מכוער)
ביקורת שלא באה מרצון נטו להעליב תמיד תתקבל פה בשמחה. באמת צריך לשנות את כל העיצוב של האתר, אבל זה דורש זמן ומאחר שהתמורה היחידה שאני מקבל על העבודה היא קללות ודרישות אין לי יותר מדי מוטיבציה :(.
מרק,
לפני כמה זמן דרשת ששמה לא יקשרו לפוסטים שלך, ואם תתעקש אני אמצא את הפוסט הרלוונטי. איך זה משתלב עם ההצהרה "ומה לגבי אנשים שלא מעונינים שהאוגדן יאגד תוכן שלהם?. התשובה היחידה שיש לי היא שהם תמיד מוזמנים להפסיק ליצר תוכן או למנוע את שידורו לאוגדן. הרי בעולם הפיזי לא סביר שיבואו נציגים של ערוץ 2 למועדון שלנו ויגידו לנו להפסיק לצפות בתוכן שהם מפיצים ללא כל הגבלה שהיא, ומתוך מטרה מוצהרת שאנשים יצפו בו." ?
הייתי צריך ממש לתכנת בשביל להפנות את גולשים משמה! למקום אחר. באיזשהו שלב מישהו הבין והסיר את הקישור. כמובן שזה כלל לא מנע מאנשי שמה! לקשר אלי שוב יותר מאוחר.
איך זה מתקשר? ביקשתי דבר מה, לא קיבלתי את בקשתי, אז מנעתי את השידור.
אתה מתעלם מהסתירה בין שני הטיעונים שלך.
אם יש סתירה אז
1. בהחלט יתכן שאני לא רואה אותה.
2. אז מה אם יש סתירה, האם בן אדם חייב להיות קונסיסטנטי 24 שעות ביממה 365 ימים בשבוע?
תשובה 2 לא נועדה בשביל לסתום פיות, אני מעונין לדעת איפה הסתירה
פשוט מאוד – אתה דרשת ששמה יסירו קישורים לבלוג שלך, אבל אתה טוען שהדרך היחידה של בעלי בלוגים לא להיות מקושרים באוגדן היא :"שהם תמיד מוזמנים להפסיק ליצר תוכן או למנוע את שידורו לאוגדן" (או במילים אחרות אתה טוען שאין להם זכות לדרוש זאת ממך).
לדרוש הם תמיד יכולים, באותה מידה בה הם יכולים לדרוש ממני לא לקרוא את הרסס שלהם בשועל האש שלי.
האוגדן הוא אתר פרטי שלי, לכן האם הדרישה שלהם תתמלא או לא תהיה תלויה לחלוטין בקפריזה שלי ואולי בהתיעצות עם אנשים אחרים שאני מאפשר להם להשתמש באתר.
"ומה לגבי אנשים שלא מעונינים שהאוגדן יאגד תוכן שלהם?. התשובה היחידה שיש לי היא שהם תמיד מוזמנים להפסיק ליצר תוכן או למנוע את שידורו לאוגדן"
מרק, עם כל הכבוד, הפעם אתה טועה. יש אפשרות שלישית, והיא הוכחה כבר בעשרות, אם לא מאות, מקרים משפטיים בעולם (כמובן שזה תלוי בחוקי המדינה המדוברת).
מותר להם להמשיך לייצר תוכן, שיהיה נגיש לציבור, ותחת רשיון מסויים. אם הם רוצים לשמור על זכותם לא להיות באוגדן, והם מודיעים לך את זה (או ברשיון או בהודעה אישית לך), אז זה זכותם.
ההתפלספות הטכנולוגית, האם הם צריכים למנוע גישה ממך, או האם אתה צריך להמנע מלגשת, היא לא רלוונטית. הדיון הזה הוא משפטי בעיקרו, לא טכנולוגי.
וכמה עצוב שיש פה בכלל התדינות משפטית. כשהם ישנו את תנאי הרישוי של הרסס אני אתיחס לתנאים החדשים בכל הכבוד הראוי.
לי בכל אופן, בתור איש טכני, יש העדפה לפתרונות טכניים על פתרונות משפטיים, אבל נראה לי שכל הקשקשת שאני עומד לכתוב לא תהיה מיותרת מאחר שכבר עולה בדיון המתרחש הטענה שאתר המכיל פרסומות, כמו הבלוג הזה, הוא אתר ציבורי :(.
מרק האתר שלך נחמד.
אבל בכל דף אני צריך לגלול עד סוף הפרסומות כדי לראות את הכתוב.
אני מניח שזה קורה גם לגולשים אחרים , אני משתמש ב IE6
מרק, עצוב? למה? אני לא עורך דין, אני גם איש טכני. אבל בניגוד אליך, אני חושב שלהסתכל על דברים רק מהנקודת מבט הטכנית זאת טעות. אגב, אתה עושה את אותה טעות בהערה #9 גם, באיך שאתה מפרש את האוגדן כ"פרטי" שלך (אני הייתי מפרט למה, אבל נראה לי שזה רק ירגיז אותך, אז אני אוותר בנתיים)
אני לא חושב שלאביעד יכולה להיות אמירה בנושא, אם כשהוא היה העורך, הוא העלה את הטקסט המתועב הזה לעמוד הבית של תפוז.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2087011
נני, רק לצורך ההגינות אני אציין שהמאמר של זרובבלה הרבה יותר גזעני וקיצוני מהמאמר אליו את(ה) מפנה.
אבל בהחלט, היום מותר להגיד על חרדים דברים שאסור להגיד על ערבים.
יוני, אתה מוזמן לפרט למה, ואז להסביר למה כל קוראי הרסס הרשתיים האישיים שקיימים היום (כמו אלו של שרון גפן ועמרי ידן) שייכים לציבור.