מה כבר נדרש מעורך? הוא לא צריך לרדוף אחרי מקורות ולא צריך להתחבט בכתיבת 500 מילים. בסך הכל הוא צריך לעשות הגהה, לקצץ אם הכתבה ארוכה מדי ולתת כותרת. האם יתכן שעורך יהיה כל כך עסוק שלא יבין שלא יכול להיות VOIP (קול על אינטרנט) ללא אינטרנט? אז איך הוא נתן את הכותרת המופלאה " ג'אג'ה תספק שיחות VOIP בטלפונים קוויים ללא צורך באינטרנט" לכתבה מדויקת טכנית של ליאור הנר.

ישראל סיימה את המשחק מול רוסיה בתיקו 1-1 אחרי שער משוה בדקה ה84. מענין יהיה לראות איך יתיחסו מדורי הספורט לתוצאה הזו.

לכאורה ההישגים של הנבחרת של קשטן זהים לחלוטין לאילו של גרנט. ניצחונות מול נבחרות יותר חלשות מישראל ותיקו אחרי חזרה מפיגור, תוך כדי הצגת משחק התקפי לא טוב. אבל האם הכותרות של מחר ידברו על התחת של קשטן? אני מניח שהם ידברו על ההעמדה הנכונה של השחקנים והחילופים הנכונים של קשטן הגאון.

מענין עד כמה קשטן וגרנט לוקחים ללב את כל השטויות האלו.

מסתבר שזרובבלה (האם מישהו באמת מאמין שיש אנשים שנקראים אליזרין?) לא מתמצאת בנוהלי ההזמנה הנהוגים בקפה הלל. אני בטוח שהביכו אותה הנסיונות הלא מוצלחים לקבל שירות במקום, והתגובות הלא סימפטיות שהיא קיבלה למאמר שלה. לא שיש ממש סיבה למבוכה, הרי כל מקום חדש שאנחנו נכנסים אליו מאופין במנהגים שונים מעט (או הרבה) מהמקומות האחרים ואנחנו נדרשים להבין במהירות את אותן החוקים שלפיהם מתנהג אותו מקום. לא סתם אנשים שנוסעים לחול מוצאים את עצמם אוכלים באחת מהרשתות הבינלאומיות שהם כבר מכירים גם מבחינת האוכל וגם מבחינת ההתנהלות במסעדה.

מי שכן צריך להיות מובך זה העורך של אתר הדה-מרקר, שהאתר של זרובבלה מתארח כחלק מאתר הבלוגים שלו, ושהציב את תקציר המאמר במקום די בולט בדף הראשי של האתר. אפשר להתווכח על איכויות הכתיבה של זרובבלה, אבל נראה לי שדי ברור שהיא כותבת בצורה שמתאימה לקהל גילאים של 15-25 שזה ממש לא הקהל שקורא את אתר הדה-מרקר. הכתיבה שלה קלילה, זורמת ואישית לעומת הכתיבה הכבדה והלא אישית המאפינת את החומרים המתפרסמים בדרך כלל באתר. זה לא שתחת מסווה הכתיבה הרצינית לא מתפרסמות שטויות גדולות, אבל אני תוהה האם אנשים שנקלעו היום לאתר, ולא מכירים את זרובבלה ומהו בדיוק אתר אישי, הבינו שהם נמצאים באתר כלכלי ולא בגרסה טיפה יותר בוגרת של מעריב לנוער. כל זה בזמן שיהונתן קלינגר פרסם באותו אתר ביקורת על הצעת החוק בSMS של ח"כ חסון שהיתה הרבה יותר רלבטית לקוראים וניתן היה אפילו לקשר אותה למחקר על חוסר היעילות של הכנסת הנובעת מעודף הצעות חוק פרטיות.

נראה לי שבאתר הדה-מרקר עבר איש מכירות מאוד מוצלח שהצליח למכור להם את כל הbuzzwords הקשורים למותג של WEB 2.0 ואיש במערכת לא טרח לשאול אותו איך זה מתקשר לאתר כלכלי בעברית. גם לגלובס יש מערכת בלוגים, אבל הם לעולם לא מקבלים מקום מרכזי באתר כך שהסיכוי לפדיחות יותר קטן, וגם די ברור שהתוכן שלהם לא ממש קשור למערכת גלובס. בשני האתרים לחלוטין לא ברור במה הבלוגיה מוסיפה ערך לאתר, כי פרט לוולווט ולזאפוד פרפקט אין שם כותבים שנושאי הכתיבה שלהם רלבטיים לקוראי העיתונים האלו.

במקום לבזבז את הזמן על buzzwords הייתי ממלץ לאנשי דה-מרקר לשדרג את האתר שלהם כך שיהיה ראוי לצפיה בשועל האש (שחצה כבר את קו 10% המשתמשים באירופה), יורידו את הוידיאו המגוחך מהדף הראשי (למחשבים בעבודה בדרך כלל אין רמקולים), ואם הם באמת רוצים תוכן גולשים אז שיכניסו מנגנון של trackback לתגובות למאמרים, ואולי אפילו יפעילו את אצבעותיהם וימצאו לבד תוכן עצמאי ראוי לפרסום.