השכנה שגרה ממולי היא בת 60-70, והיא גרה לבד בדירה. לפני מספר חודשים היא נפלה ושברה את הרגל ומאז היא מסתיעת במקל הליכה. לפעמים, בעיקר בימי שישי, מבקר אותה אחד מהבנים שלה ולפעמים מופיע אצלה כנופיה שמעולם לי ניסיתי להבין מה בדיוק הקשר המשפחתי איתה. אחרי שהיא שברה את הרגל היתה תקופה בה היתה (עדיין ?) מגיע אליה עוזרת. אתמול בסביבות 10 בערב היא התהלכה בדירה שלה, מעדה, חטפה מכה מכסא ו"נפתח" לה הראש.
זה לא עומד להתפתח לסיפור גבורה שלי מאחר שאני פשוט לא יודע לתפקד במצבי לחץ פתאומיים, ודווקא היא, גם אחרי הטראומה של הנפילה הצליחה לפתוח את הדלת ולקרוא לשכנים, וגם אחרי שאני ועוד בחור הגענו, ולחלוטין לא היינו בטוחים מה לעשות, היא ניהלה את כל ההצגה.
אחרי שהיא שטפה את הדם מהראש והחליפה בגדים היא התישבה ליד הטלפון מתוך מטרה להתקשר לבנים שלה. ליד הטלפון היה דף יחסית קטן ועליו חמישה מספרי טלפון כתובים בגדול, ומאחוריו היו עוד דפים ועליהם מספרי טלפון כתובים בענק++. היא לקחה את הדף, הרימה את השפורפרת עברה עם האצבע על המספר וחיכתה.
רק אחרי שפעם אחת היא ממש השתמשה בכפתורי המספרים, וגם זה בסדר מלמטה למעלה בלי שום קשר למספר שעל הדף, הבנתי שיש כנראה פער עצום בין מה שהיא חושבת שהיא עושה כאשר היא עוברת עם האצבע על המספר, לבין מה שקורה בפועל וחייגתי עבורה. כל הזמן הזה וגם אחר כך, באשר היא שוב רצתה להתקשר לבנים שלה, היא היתה במצב של מעין כעס ותסכול על כך שהיא לא מצליחה להשיג אותם או שהם לא עונים לה.
כאשר הבן שלה הגיע דיברתי איתו על זה והוא אמר שתרופות השינה שהיא לוקחת מטשטשות אותה. ועדיין, בזמן שהייתי איתה דיימנתי את עצמי במקומה ודמינתי מה היה קורה אם אני הייתי במקומה, ולא היה שכן שבה לעזור. אז נכון שיש טלפון ונכון שיש מכשיר מצוקה אבל מה קורה כאשר אתה מספיק עירני בשביל לצפות שעזרה תהיה נגישה, אבל לא מספיק עירני בשביל להשתמש נכון במכשור שיש לך בשביל להזעיק אותה? בררררר……