תגית: צנזורה

המאבק בהצעת חוק 892 נכשל כי הגופים שעושים הרבה כסף מהאינטרנט לא השתתפו בו

הכלכלן המתוסכל מעלה תיאורית קונספירציה בכדי להסביר למה חברות הISP הישראליות לא התנגדו בתוקף לחוק. אני לא אוהב תיאוריות קונספירציה ונדמה לי שיש הסבר הרבה יותר פשוט. חברות הISP לא התנגדו לחוק מאחר שברגע שירד ממנו באופן סופי (כך זה נראה) אמצעי הזיהוי הביומטרי הם עשו הערכת עלויות והגיעו למסקנה שהחוק לא יוסיף עלויות במידה כה ניכרת שאי אפשר יהיה לגלגל אותן על הצרכנים (היום הן משווקות אינטרנט מסונן למספר קטן של אנשים ב10 שקל לחודש. בהנחה שזו פעילות לא מפסידה, העלות לכל האוכלוסיה תהיה קטנה). מעבר לכך, החוק מוסיף חסמים שיקשו על מתחרים חדשים להתחיל לתת שירותי ISP ובכך יבצר את מעמדן של החברות הקימות.

אבל מה קרה לחברות התוכן ברשת? איך זה שפרט לYNET הנושא לא זכה לקידום משמעותי אצל אף אחת מהן ולמיטב ידיעתי הן לא טרחו לשלוח נציגים לדיונים?

אולי התשובה טמונה בכך שאצל YNET תוכן פורנוגרפי (אוקי, אירוטי אם אתם מתעקשים) מקודם הישר מתוך העמוד הראשי של האתר בעוד שבאתרי חדשות אחרים כמו וואלה וNRG זה נדיר למצוא תוכן שעשוי ליפול לתוך הגדרות החסימה של הפילטר כאשר יופעל. אבל התרוץ הזה לא יכול לשמש אתרים שמרכיב תוכן הגולשים שבהם מאוד גדול כמו תפוז ונענע. האם לא אכפת להם שבלוגים בעלי תוכן מיני מפורש כמו בנויה לתלפיות וmybody יחסמו?

אז זה מאוד יפה שגדי שמשון מתעמת עם השר אטיאס וגם מכין סרטון יפה (וקודם הוא הכין סטיקרים!!!) , אבל האם בתור דירקטור בחברת תפוז, חברה הנסחרת בבורסה ושרבים מאיתנו ודאי מושקעים בה בצורה כזו או אחרת, ושבסיס הרווחים שלה הוא פרסום שודאי יושפע מירידה בכמות דפים ניצפת, הוא לא צריך לדרוש גילוי נאות של החברה על ההשפעה הצפויה של החוק על עסקי החברה, או שאולי לדעתו לא תהיה כל השפעה?

זיו פוגטש העלה רעיון שבעלי אתרים באינטרנט צריכים להחשיך את האתרים שלהם ליום אחד במחאה על החוק, אבל לצורת המחאה הזו אין שום סיכוי אם הפורטלים הגדולים לא יצטרפו אליה. בסופו של דבר רעיון ההחשכה לא ממש תלוש מהמציאות האפשרית ביום בו החוק יכנס לתוקף כי באג קטן בשרת הפילטור יוכל בהחלט להחשיך את האינטרנט לצרכנים של אותו ISP, ואז מה יעשו אתרי התוכן? ידווחו שעקב תקלה בשרת של חברה x התכנים שלהם לא זמינים לגולשים? (לחלוטין לא תלוש מהמציאות בהתחשב בכמות הנפילות של שירותי הדואל של חלק מהספקיות)

המאבק בהצעת חוק 892 נכשל כי איגוד האינטרנט הישראלי הוא גוף אימפוטנטי

חנן כהן חושב שאם רק היה לאיגוד האינטרנט יחצן, הכל היה מסתדר אחרת. אני לא מסכים, כי ממה שאני ראיתי איגוד האינטרנט זקוק לקוסם אמיתי כי יחצן יעזור לאיגוד כמו שויאגרה תעזור לגבר שלא מסוגל להיות ליד אישה.

אולי אני פספסתי משהו ואיגוד האינטרנט היה מאוד פעיל מאחורי הקלעים אבל מה שאני מצאתי באתר שלו זה סיפור על ילד בן 13 שגלש לאתר פורנו אבל מיד ראה את האור, ונייר עמדה לגבי הצעת חוק 892 שמכיל מספר משפטים אווריריים שהטענה העיקרית שיש לי כנגדם היא שהם עוסקים בחינוך כאילו שמדובר בסוג של אגודה העוסקת בחינוך ולא בטכנולוגיה. לאן נעלמו הטיעונים שעוסקים בזכותם של בעלי האתרים לערער על החלטתו של פילטר מסוים למנוע את התוכן שלהם מהאוכלוסיה שתפולטר? לאן נעלם הטיעון שיש בארץ מספיק אינטרנט קפה בשביל שילד יוכל לגשת אליהם ולגלוש לאתרי פורנו? לאן נעלם הטיעון שהיום רוב הפורנו ברשת הוא וידאו שקשה לזיהוי וחסימה אוטומטי (במיוחד אם הוא עובר דרך דואל ורשתות שיתוף) ? ולאן לכל הרוחות נעלם הטיעון שכאשר אתה יודע מאיזה מחשב הילד גולש, ואתה לא מבריח אותו לאינטרנט קפה או חברים, לפחות בדיעבד אתה יכול לדעת לאן הוא גלש?

אף אחד מהטיעונים הקודמים כנראה שלא היה ראוי להכנס לנייר העמדה ובמקומם יש את המשפט המדהים הבא "הצורך היחיד העולה מן השטח הוא הצורך בהגברת מודעות של הורים, מורים וילדים לשימוש נבון באינטרנט ולאפשרותם להתקין תוכנות סינון." אבל אם האיגוד בעצמו חושב שצריך להגביר את התודעה לחשיבות השימוש בתוכנות סינון נדרשת רק עלית מדרגה קטנטונת בשביל להסיק שזה האינטרס של רוב ההורים שיהיה סינון על האינטרנט ולכן זה שירות שהמדינה צריכה להציע.

המאבק בהצעת חוק 892 נכשל כי הוא היה נגד הסימפטום במקום המחלה

זה שחוק "סינון האתרים" 892 עבר קריאה ראשונה מהווה לדעתי סיבה טובה לחזור על דברים שכבר כתבתי פה שהבעיה האמיתית אינה החוק, אלא עצם קיומו של משרד ממשלתי שמעצם הגדרתו אחראי גם על תכנים, לפחות בטלויזיה.

משרד התקשורת קובע לISP של הטלויזיה איזה שידורים לשדר ובאיזה מחיר, קובע לISP של הטלפוניה תחת איזו קידומת ינתנו שירותי מין טלפוניים, ואוסר על עיתונים לפרסם שירותי מין. לכן אין שום פלא שמשרד התקשורת רוצה להחליט מה יקרה במדית האינטרנט, שעד עכשיו כנראה נראתה לו שולית.

בסוף ימיה של דליה איציק כשרת התקשורת דובר על כך שהיא חותרת לבטל את עצם קיומו של המשרד, ואז קמה הממשלה החדשה והמשרד לא בוטל ובמקום שתהיה מחאה כלשהי כנגד זה, העיתונאים היו עסוקים בלשבח את שר התקשורת החדש – אטיאס (קישור כמעט רלבנטי), כן לאיש לא היה אכפת ששר התקשורת מתערב בסוג שירותי התקשורת המוצעים כל עוד זה שירת את האג'נדה שלו :(.

משרד התקשורת צריך להעלם ואיתו כל החקיקה הקשורה אליו, במיוחד מאחד שנכון להיום אין אף חברה ממשלתית מונופוליסטית בשוק התקשורת (הדואר הפך לחברה בדרך להפרטה וממילא לא היה מונופול, ערוץ 1 הוא ערוץ איזוטרי, וגם ערוצי הרדיו אינם כה פופולאריים כמו שהם מנסים להציג את עצמם). מקומם הטבעי של הגופים המקצועים במשרד הקובעים סטנדרדים ואחראים לפיקוח על האספקטים הצרכניים הוא במשרד התעשיה והמסחר, המשרד שמטפל בנושאים האלו בכל יתר תחומי החיים.