עד כמה באמת חשוב אורך שם הדומיין של שירות קיצור הכתובות*? ואם יש לי יכולת "קסומה " שהמשך הכתובת יהיה בעל לא יותר מארבעה תווים, האם זה פיצוי הולם, או שנגרם נזק תדמיתי חסר תקנה?
(כן, גם אני רוצה שירות קיצור כתובות משלי, מה רק לאנשים אחרים מותר להיות חקינים?)
* לא רק שקשה למצוא שמות פנויים בני ארבעה אותיות (שניים לתחילית ושניים לסיומת) גם המחירים מופרזים. בחמש אותיות כבר אפשר להגיע למחיר של 20$ והוא עדיין מעצבן אבל הרבה יותר סביר.
דיברתי על טוויטר עם לקוח שמשום מה מעריך את דעתי על כל מיני ענינים טכנולוגיים והוא סיפר לי שלפני שנתיים הוא פתח פרופיל אבל לא עשה איתו כלום. אני אמרתי שאני לא רואה ממש את הערך של השירות הזה ושלדעתי היחס בין רעש למידע הוא גבוה מדי. הוא לא ממש התנגד אבל הציג את הצד המסחרי של זה, כלומר את היכולת לעקוב בזמן אמת אחרי אנשים ולתת להם תוכן פרסומי מתאים.
אולי זה באמת המודל של טוויטר לעשיית רווחים – אתה משתף את השירות במה שאתה עושה והשירות מצידו מציע למפרסמים לשלוח לך ציוץ בתשלום (כמובן שניתן גם לאמץ מודל של תשלום לפי קליק). כל עוד זה נעשה בטוב טעם אולי אנשים יהיהו מוכנים לקבל פרסומת למלון באילת כאשר הם מצייצים שהם יורדים לאילת. השאלה המנינת בהקשר הזה היא כמה אנשים באמת מצייצים דברים שניתן לפרסם עבורם (אולי אני ממעיט ביכולתם של הפרסומאים להצמיד פרסומת לכל פעולה יומיומית). אחרי שיהיו פרסומות אולי טוויטר גם יתחילו למכור מנויים ללא פרסומות.
כמה כסף טוויטר יכולים לעשות ככה? עם כמות מנויים שנמצאת בעשרות מליונים אני מניח שלא הרבה. אולי הם יצליחו לכסות את העלויות שלהם אבל הם לא יהפכו לגוגל.
גוגל wave כמובן שעשוי בכלל ליתר את טוויטר (אחת מהחולשות של טוויטר היא שמאוד קל טכנולוגית להתחרות בו). הרעיון של גוגל הוא שיהיה עוד שירות שהם מציעים שבשביל להשתמש בו תצטרך להזדהות מול השרתים שלהם, שזה אני מניח הרעיון מאחורי אחזקת הgoogle groups ושירותים חינמיים אחרים כמו הגוגל קוד שקשה לי להאמין שמצדיקים את התחזוקה שלהם מבחינת הרווחיות מהפרסום בהם (לפחות יחסית לרווחיות מהפירדום בחיפוש ובגימייל). כמו השירותים האחרים שהזכרתי קודם, נראה לי שזה יהיה מוצר נישה שמיועד לקבוצות של יותר משני אנשים שצריכים לשתף ולערוך מידע כמעט בו זמנית (אנשים שזקוקים רק לשיתוף בטח יסתפקו באגרגטור RSS). אנשים שעוסקים רק בתקשורת של אחד על אחד יסתפקו בIM ודואל שממילא יש להם ולא תהיה להם שום סיבה הגיונית להוסיף עוד מורכבות של מתווך בדמות של שרת wave.
מכל המוצרים הטכנולוגיים שיש מסביבם באאז כרגע, המשמעותי ביותר לחיי הרשת שלנו הוא מנוע החיפוש החדש של מיקרוסופט – bing. אם תוצאות החיפוש שלו יהיו מספיק טובות יחסית לתוצאות שגוגל מספק אז יהיו הרבה אנשים שיעברו להשתמש בו בשביל הערך הנוסף שהוא נותן. אם הוא יערער מספיק על הדדומיננטיות של גוגל יתכן שגוגל תצטרך להגיב ולתת מודל חדש להצגת תוצאות חיפוש. בסופו של דבר ממשק החיפוש לא השתנה בצורה משמעותית מאז שגוגל הושק, ועד לבינג כל מנועי החיפוש חיקו אותו.
גדי להב הוא סתם קורבן נח, אבל הוא ממש לא היחיד שמדבר על כך שהייחוד של טוויטר הוא במתן אפשרות לבצע חיפוש בזמן אמת, ואני תוהה האם פספסתי משהו וטכנולוגיות שנתנו יכולות דומות נעלמו מעל פני האדמה בזמן האחרון? ואני מתכוון לפרוטוקולים שנועדו לעידכון מנועי חיפוש כשמתעדכן תוכן באתר. אתר כמו טכנוראטי מקבל הודעה שתוכן באתר שונה, מיד הולך וקורא את התוכן החדש והתוכן הזה הופך להיות נגיש באופן מיידי בתוצאות החיפוש בטכנוראטי. גוגל עובד בצורה דומה לטכנוראטי ויוצא מדי פעם שאני נתקל בתוצאת חיפוש האומרת "פורסם לפני x שעות".
אז מה בדיוק היתרון של טוויטר? האם בהנחה שהוא נותן תוצאות חיפוש "מיידיות" יש לו יתרון אמיתי על פני גוגל שנותן תוצאות חיפוש רק אחרי מספר השעות שלקח לסנכרן את בסיסי הנתונים שלו? כמה פעמים בחיים קיבלנו מידע שלא סבל דיחוי של מספר שעות, כמה פעמים ראינו מבזק חדשות שאת המידע שבו לא יכולנו לחכות ולקבל במהדורץ החדשות הרגילה?
מעבר לכך, אם אני מבין נכון את הצורה שבא עובדים מנועי החיפוש של טוייטר, אז הסיבה היחידה שזה בכלל עובד היא שטוויטר מאוד קטן יחסית. זוכרים שכשהרשת היתה קטנה לא היו למעשה מנועי חיפוש והיו רק אינדקסים שבהם אחרי ניווט היררכי קצר היה אפשר למצוא את האתרים שמתמחים בסוג המידע שחיפשתם? בשלב כלשהו כל קטגוריה באינדקסים נהיתה כל כך גדולה שזה היה לא מעשי לגלוש לכל האתרים והיה צורך למצוא דרך למצוא את האתרים הרלבנטיים ביותר למה שאנחנו מחפשים, ולנישה הזו נכנסה גוגל עם הרעיון של דירוג דפים. כאשר טוויטר יגדל ובמקום 100 תוצאות חיפוש הוא יחזיר 2000, איך המחפש יוכל להחליט לאילו מביניהן כדי להתיחס?
לדעתי טוויטר הוא כלי חמוד למנגון תקשורת בין אנשים שהמעלה העיקרית שלו היא שהוא כלל לא מסנן תוכן לפי הרשאות ונותן לך יכולת לרגל אחרי אנשים אחרים בלי הסכמתם, ואלו דברים שבכלי התקשורת המסורתיים יותר כמו דואל, IM ואתרים שיתופיים לא ניתן להשיג. מעבר לזה טוויטר הוא פיתרון שמחפש בעיה, ואני מהמר שאלא אם ימצא צורך אמיתי שלא ניתן להשיג בצורה מאובטחת יותר, ב2014 הדבר היחידי שישאר ממנו הוא ערך בויקיפדיה.