תוצאות סקר שהתפרסמו בגלובס הראו ש56% מהציבור הישראלי תומך בהצעת חוק 892. למרות הרצון של הצפונבונים התל אביבים להאשים את החרדים בחוק, התוצאה של הסקר מראה שיש פה ענין שחוצה את גבולות החלוקות החברתיות האוטומטיות. בהנחה שדתיים וערבים מהווים 30% מהאוכלוסיה בארץ והם כולם תומכים בחוק, עדיין צריך להסביר איך זה שיותר משליש מיתר הציבור תומך בחוק גם כן.

בסופו של דבר אני לא חושב שאפשר להתעלם מהעובדה שפמניסטיות כדוגמאת חנה בית הלחמי היו בעד החוק (למעשה סביר להניח שהחוק לא הלך מספיק רחוק לדעתה), שכל מיני אנשים המציגים את עצמם כשומרים על הילדים כמו יצחק קדמן תמכו בחוק, אז מה הפלא שאנשים חלושי דעת אך בעלי השפעה תקשורתית כמו מרים קוץ תמכו בחוק?

בכנסת הרבה מאוד מהתומכים בחוק לא היו שיכים למפלגות החרדיות, כמו שאומר איתן כבל

"לצערי, חוק האינטרנט זה לא הישג של ש"ס", אומר מזכ"ל העבודה, ח"כ איתן כבל, שהצביע נגד החוק. "זה יום עצוב לכנסת כולה, כי כשבודקים את הנתונים, מגלים שכל חלקי הבית תמכו בהצעה. כולם תמכו בזה, ולא כי היתה משמעת קואליציונית. לקבוע שש"ס קובעת את המציאות, זו טעות אופטית".

עד כדי כך המצב עגום ששניים מתוך חמשת חברי הכנסת של מרצ לא הגיעו להצבעה למרות החשיבות הסמלית שלה, ולכאורה החוק הזה הוא נגד הדברים הבסיסיים ביותר במצע של מרצ.

גם בבלוגוספירה, למרות הרושם החיצוני של התנגדות תקיפה, נאמרו הרבה דברים על כך שיש הגיון בחוק וצריך להתפשר, וימי גליק מספיק גלוי בכדי להודות שהחוק לא מפריע לו.

בסופו של דבר לדעתי אנשים הושפעו מקמפיין "האינטרנט מסוכן, יש בו פדופילים !!1!!!" שYNET מוביל משנת 2001, ואני לא היחיד שחושב כך.

קשור אך לא קשור: להבנתי חוק 892 לא יחסום אתרים פדופיליים בהתאם סעיף 214 בחוק העונשין האוסר פרסום תמונות עירום של ילדים. הסיבה היא טכנולוגית מאחר שלא הומצא עדיין האלגוריתם שיאפשר לזהות מתי תמונה היא תמונת עירום, שלא לדבר על זיהוי גיל המשתתפים בתמונה. מאחר שהפילטור יהיה על התוכן הטקסטואלי לא נראה לי שיחסמו רק אתרים העוברים על סעיף 214, ולא יחסמו כל האתרים (או אפילו רובם) שעוברים על אותו סעיף בחוק.

חנן כהן חושב שאם רק היה לאיגוד האינטרנט יחצן, הכל היה מסתדר אחרת. אני לא מסכים, כי ממה שאני ראיתי איגוד האינטרנט זקוק לקוסם אמיתי כי יחצן יעזור לאיגוד כמו שויאגרה תעזור לגבר שלא מסוגל להיות ליד אישה.

אולי אני פספסתי משהו ואיגוד האינטרנט היה מאוד פעיל מאחורי הקלעים אבל מה שאני מצאתי באתר שלו זה סיפור על ילד בן 13 שגלש לאתר פורנו אבל מיד ראה את האור, ונייר עמדה לגבי הצעת חוק 892 שמכיל מספר משפטים אווריריים שהטענה העיקרית שיש לי כנגדם היא שהם עוסקים בחינוך כאילו שמדובר בסוג של אגודה העוסקת בחינוך ולא בטכנולוגיה. לאן נעלמו הטיעונים שעוסקים בזכותם של בעלי האתרים לערער על החלטתו של פילטר מסוים למנוע את התוכן שלהם מהאוכלוסיה שתפולטר? לאן נעלם הטיעון שיש בארץ מספיק אינטרנט קפה בשביל שילד יוכל לגשת אליהם ולגלוש לאתרי פורנו? לאן נעלם הטיעון שהיום רוב הפורנו ברשת הוא וידאו שקשה לזיהוי וחסימה אוטומטי (במיוחד אם הוא עובר דרך דואל ורשתות שיתוף) ? ולאן לכל הרוחות נעלם הטיעון שכאשר אתה יודע מאיזה מחשב הילד גולש, ואתה לא מבריח אותו לאינטרנט קפה או חברים, לפחות בדיעבד אתה יכול לדעת לאן הוא גלש?

אף אחד מהטיעונים הקודמים כנראה שלא היה ראוי להכנס לנייר העמדה ובמקומם יש את המשפט המדהים הבא "הצורך היחיד העולה מן השטח הוא הצורך בהגברת מודעות של הורים, מורים וילדים לשימוש נבון באינטרנט ולאפשרותם להתקין תוכנות סינון." אבל אם האיגוד בעצמו חושב שצריך להגביר את התודעה לחשיבות השימוש בתוכנות סינון נדרשת רק עלית מדרגה קטנטונת בשביל להסיק שזה האינטרס של רוב ההורים שיהיה סינון על האינטרנט ולכן זה שירות שהמדינה צריכה להציע.