זה משגע לקרוא על הבוקר את השטות על כך שריבית בנק ישראל הנמוכה הביאה משקיעים סולידיים להשקיע בנדלן. ראשית כי מי שמשקיע בנדלן הוא לא סולידי בכלל (אלא אם הוא הוא אדיוט שעדיין מאמין לסיפורי סבתא על הסולידיות של השקעה בנדלן), ושנית כי לריבית בנק ישראל יש השפעה שולית עד לא קיימת על הריבית בחסכונות לטווח ארוך קצר או קצרצר.

ריבית הפקמ היא נמוכה בגלל שבבנקים יודעים שאף אחד לא יעבור בנק בגלל עוד רבע אחוז ריבית לשנה על עשרת אלפים שקל שמופקדים לתקופה של חודש. במקרה הזה ריבית בנק ישראל משמשת רק כבסיס לפיו כל הבנק יכולים לתאם מחירים בלי להשקיע יותר מדי מחשבה בנושא. מי שיש לו כח מיקוח מול הבנק יכול לקבל ריביות יותר גבוהות, אבל אם הם מקבלים יעוץ סביר בבנק הם ממילא ישלחו לקנות מקמ שהריבית עליו טובה יותר*.

אבל מאחר והשקעה בנדלן היא לטווח ארוך, ההשקעה הסולידית הרלבנטית היא חסכונות ארוכי טווח שלמיטב ידיעתי הוכרזו כחייה בסכנת הכחדה בשנה האחרונה. הסיבה לכך שבנקים למעשה לא מציעים חסכונות כאלו היא כי הריבית שלהם נגזרת מהריבית (למעשה התשואה) של אגרות חוב של מדינת ישראל והתשואה שלהן ירדה בגלל שלפני שנה כולם פחדו פחד מוות ממניות ואגרות חוב קונצרניות והעבירו את כל הכסף לאיגרות חוב ממשלתיות, דבר שגרם לתשואות ממש יפות להשקעה ה"סולידית" הזו, וזה כמובן הביא להזרמת עוד כסף ממשקיעים שלא מבינים שהעליה לא תחזור על עצמה.
בנוסף עושה רושם שגם הממשלה גייסה פחות כסף השנה ולכן ההיצע נמוך, וכמובן שכל מיני גופי השקעות זרים החליטו שישראל היא מדינה סולידית לפחות כמו יוון וכדאי לקנות את אגרות החוב שלה.

חוץ מזה הרעיון שצריך בכלל להתקיים משהו שמבטיח לך תשואה ריאלית חיובית, ובמיוחד לטווח ארוך, נראה לי הזוי לחלוטין (פה צריך אולי להכנס עוד מאמר ארוך על שקר הפנסיה).

נ.ב.

בכל הקשור להשקעה בנדלן יש עוד גורם ששכחתי והוא ריבית המשכנתאות שגם היא משתנה בהתאם לריביות אגרות החוב הממשלתיות. ריבית משכנתא נמוכה יותר גורמת ליותר אנשים לפנטז שיש להם את הכסף לקנות דירה.

*סניף בנק הפועלים בקרית שמונה התעלה ביעוץ הפיננסי שהוא נותן כאשר המליץ למכרה שלי לשים 600 אלף שקל בפקמ בריבית הבסיסית של הבנק. כששעתי את זה אמרתי לה שזו מצוינת לשרוף את הסניף או לפחות לעבור בנק, אבל היא לא שמעה בקולי :(. לפחות היא קנתה מקמ במקום.

נדמה לי שמעיתונאי כלכלי צריך לצפות לשני דברים בסיסיים – הבנה של מושגים כלכליים בסיסיים ויכולת שימוש במחשבון.

במאמר של רותם שטרקמן לגבי שכר המנהלים בבנק הפועלים הוא חוטא בשני הסעיפים – הוא משווה שכר ברוטו לעלות שכר, ושכר  (ברוטו) חודשי ל(עלות) שכר שנתית.

אם מירב ארלוזורוב באמת מאמינה שאנשים צריכים להענש על חוסר הצלחה, היא אמורה עכשיו לדבר עם רולניק על שלילת השי לחג של שטרקמן.

כאילו קראה את הטקסט הרפלקסיבי על שכר הבכירים של טובי פולק ולא יכלה להשאר בצד, מירב ארלוזורוב תורמת טקסט רפלקסיבי משלה לנושא. מה חסר בשני הטקסטים האלו? דבר חסר חשיבות כמו עובדות.

נכון  לרגע זה, מספר ימים לפני סיום פרסום דוחות החברות לשנת 2009, דווח על כ180 בכירים שעלות השכר שלהם היא יותר מ200 אלף שקל בחודש, וכ430 שעלות שכרם היא יותר מ100 אלף.

מירב ארלוזורוב כותבת על כך שמנהלים לא נענשים על טעויות ניהול. אין לי מושג למה היא מתכוונת כשהיא מדברת על "עונש", אבל מאחר שחלק לא מבוטל מהתגמול של מנהלים הוא במניות ואופציות, זה מוזר מאוד שכתבת כלכלית מובילה כותבת שטויות כאלו. אם הניהול לא היה טוב, סביר להניח שבעתיד הערך של המניות ירד ויחד עימן התגמול בפועל.

הדיבור על עונש הוא עוד יותר מופרך כאשר חושבים על מקצועות אחרים. נניח למשל שעבדתי בחברה תמורת שכר נדיב ועזבתי אותה לפני שהתברר שכל עבודת התכנות שלי היתה שווה ל***. האם ארלוזורוב חושבת שגם אותי צריך להעניש? האם צריך להקים מגנון דיווח ארצי על כישרונם וכישלונם של מתכנתים?

אני לא יודע לגבי מנהלים אחרים אבל מבחינתי השכר של יונס מוצדק בהחלט. קניתי אגרות חוב של בנק מזרחי בגלל שעשה עלי רושם שיש קונצנזוס שבנק מזרחי הוא הבנק שמנוהל בצורה הטובה ביותר בישראל. על אגרות החוב האלו הרוחתי 20% בקצת יותר מחצי שנה*, אז אלא אם מישהו יוכל להוכיח שיונס היה בתרדמת בכל התקופה הזו ולא ניהל בפועל את הבנק, לדעתי הא בהחלט היה שווה את הכסף.

ומי נמצא מתחת לדרגת ה100 אלף בחודש, הרי גם 50 אלף יכול להראות כשכר מופרז? פה כדאי להתחיל להסתכל בטבלת השכר במגזר הציבורי, כי שם נמצאים רוב האנשים שמרוויחים את השכר הזה. נמצא שם מנהלי מחלקות בבתי חולים, מנהלנים בקופות חולים, ראשי האוניברסיטאות, נתבים בנמלים, והרבה עובדי חברת החשמל. בואו ננסה לדמיין עולם שבו מישהו בכלל מעז לתבוע שהשכר של האנשים האלו יהיה פרופורציונלי להצלחה שלהם, שמנהל מחלקה ישתכר פחות אם ימות לו חולה, שמנהלי אוניברסיטאות יתוגמלו לפי כמות פרסומי המאמרים בעיתונים מדעיים נחשבים. Some say I'm a dreamer

המספרים האלו עוזרים להציג את הצעות החוק להגבלת שכר מבית יחימוביץ' כמה שהן – נפיחות ברוח. הרי אם עלות שכר מינימום היא בסביבות 4500 שקל (אנחנו מדברים על עלות שכר שהיא גבוהה יותר מהשכר עצמו) אז הגבלה של פי 50 תאפשר למנהלים לקב 225 אלף שקל, כלומר יפגע רק ב150 מנהלים. אם זה התיקון החברתי הגדול של יחימוביץ', לו היא מקדישה הרבה זמן, מה שווים התיקונים שהיא מציעה ועליהם היא חושבת ומדברת פחות.

*כמובן שאפשר לדבר על כך שזו בסך הכל ההתאוששות של הבנקים מהמשבר ולא יותר, אבל אם ככה למה אגרות חוב דומות של בנק דיסקונט נסחרות במחיר הרבה יותר נמוך?