נקלעתי לויכוח טפשי ביותר עם דובי על האם משפחה ממוצעת (כלומר חציונית לפי מונחים סטאטיסטיים) בישראל היא בעלת הכנסה של 14 אלף שקל. הטענה של דובי שהחישוב לפיו הגיעו למספר הזה מופרח לחלוטין מאחר שהוא התבסס על חיבור של שתי משכורות ממוצעות (במובן הסטאטיסטי של ממוצע) ומאחר ששכר ממוצע הרבה יותר גבוה מחציוני וככלל אצבע מי שמשתכר אותו נמצע בעשירון ההכנסה השמיני ומעלה, ובמילים אחרות – במדגם מקרי יש סיכוי של 30% להעלות בגורל אדם שמשתכר שכר כזה או יותר, הסיכוי ששני בני זוג ירויחו שניהם שכר כזה או מעליו הוא 0.3*0.3 כלומר בערך 10% (לא החישוב הכי מדויק שבעולם מאחר ששכר גבוה לפעמים יקזז שכר נמוך, אבל לצורך הענין מספק בשביל להראות את חוסר הסבירות בחיבור פשוט של שכר ממוצע).
הענין שדובי לא הצליח להבחין בו שלמרות שהוא הביא נתונים של הלמס שהראו שלמרות שצורת החישוב היתה מוטעת לחלוטין, לפי סקר ההכנסות של הלמס התוצאה הסופית היתה כנראה די קרובה למציאות.
למה בעצם זה קרה? כי שכר, במיוחד במבנה השכר המעוות לפי חוק בישראל, אינו חזות הכל ולא מהווה את כל ההכנסה של משק בית. משקי בית עם ילדים מקבל קצבת ילדים, למי שמשכיר דירה יש הכנסות משכר דירה, למי שיש חסכון יש הכנסה כאשר החיסכון פוקע והמדינה מעודדת אנשים לחסוך בקרנות השתלמות, קופות גמל וקרנות פנסיה. מי שנגנב לו האוטו מקבל לפתע הכנסה מחברת הביטוח ועוד….
די התאכזבתי מזה שסטאטיסטיקן רציני כמו יוסי לוי מעדיף גם כן להתעלם מהעובדות ולדבוק באידיאולוגיה. למרבה השמחה הלמס פרסם היום את תוצאות סקר ההוצאות, ומאחר ששככל שההכנסה יורדת יש מתאם גבוה יותר בין הכנסות להוצאות נראה לי די סביר להתיחס לסקר הזה כאל סקר הכנסות (מאחר שאי אפשר ללוות כל הזמן עוד כסף מהבנק בסופו של דבר מגיעים למצב שהאוברדרפט לא יכול לגדול וההוצאות חיבות להיות נמוכות מההכנסות, ולכן הוצאה מצביע על כך שלאותו משק בית יש הכנסה שהיא לפחות בגודל של ההוצאה, לפחות בקירוב רב).
הסקר אומר שההכנסה הממוצעת היא 13 אלף, ומשום מה לא נמסרת ההכנסה החציונית, אבל מאחר שההכנסה הממוצעת בחמישון השלישי היא כ12 אלף ובחמישון הרביעי היא 15 אלף נראה לי סביר מאוד שהכנסה של 14 אלף נמצאת סמוך לגבול שבין שני החמישונים האלו. במילים אחרות בקרוב ל40% ממשקי הבית ההכנסה היא מעל ל14 אלף, וזה כבר מספיק קרוב לחצי בשביל להתיחס לסכום הזה כאל הכנסה ממוצעת.
אם 40% לא משכנע את היקים שבין הקוראים, אז אולי כדאי להזכיר שהסקר של הלמס מדד הוצאות ואין לנו דרך לדעת כמה מהאנים בחמישון השלישי חוסכים כסף במקום להוציא אותו, ויותר חשוב שמדובר במשקי בית ולא במשפחות….. למשל אני כאדם שגר לבד נחשב למשק בית, אבל ודאי שאין שום סיבה אמיתית להביא אותי בחשבון כאשר מדברים על משפחות שזה בדרך כלל שם קוד לאנשים שצריכים לכלכל ילדים. איזה אחוז ממשקי הבית מהווים אנשים בודדים? לא מצאתי נתונים אבל נראה לי ש10% הוא מספר סביר (לכאורה שני שותפים בדירה הם שני משקעי בית).
הסקר של הלמס מאיר בצורה נוספת את חוסר ההגיון בדוח העוני של הביטוח הלאומי כאמצעי למדידת עוני. בחמישון התחתון ההוצאה הממוצעת היא 7600 שקל ולפי כללי אצבע (ממוצע = 1.4*חציון) זה אומר שההוצאה החציונית היא בערך 5500. לפי דוח העוני של 2008, 5500 שקל כמעט ומספיקים להוצאה משפחות של 4 נפשות ומטה ממעגל העוני ו7600 יוציאו משפחות עם 6 נפשות ומטה ממעגל העוני. כלומר לפי הנתונים של הלמס מצביעים על לא יותר מ14% משקי בית עניים בישראל כאשר בביטוח הלאומי מדברים על 20%. הפער הוא גדול מכדי ביטול כטעות חשבונית או הבדלים שוליים בדגימה ואחד מהסקרים חייב להיות מוטעה. האם אנשים משקרים לסוקרי הלמס ומנפחים את ההוצאות שלהם? יתכן, אבל עד שלא יהיה הסבר לפער לא נראה לי שיש טעם להתיחס לדוח העוני (שיש לו בעיות בסיסיות מראש בעצם הגדרת העוני שהוא מודד) כאל מסמך שממנו ניתן להפיק משהו שיכול להוות בסיס לקביעת מדיניות.