כנראה שמישהו בחברה קרא את הקיטורים שלי והחליט שהפעם, לכבוד ראש השנה, אני לא אקבל תלושי קניה אשר 101 סעיפים קטנים גורמים לכך שאינם שווים את הערך הכתוב עליהם, אלא מתנה. ולא רק מתנה אחת קיבלתי אלא שתיים, שתיהן דורשות כזו כמות של יכולת יצירתית שברור לי שמי שהזמינה אותן קיבלה בונוס.

המתנה הראשונה היא כיסא מתקפל, מתאים לים או לפארק. אכן כיסא אחד מתקפל. אני מניח שמבט חטוף בי הספיק לפקידה בכדי להבין שבחיים לא אמצא מישהו/י שיסכים ללכת איתי לים או לפארק, ולכן כיסא אחד באמת מספיק. אבל מה עם אותם אנשים שלגמרי במקרה נשואים עכשיו? אני צופה בעתיד הקרוב הרבה גירושים בחברה שיתחילו מויכוח טפשי על תור מי לשבת הפעם בכיסא.

המתנה שניה היא נגן MP3 זול. ברור שמי שבאמת אוהב מוזיקה ונמצא לעיתים מחוץ לבית/אוטו/עבודה יש כבר אחד כזה, ומין הסתם משוכלל יותר מזה, אבל זו לא הבעיה העיקרית עם המתנה הזו. הבעיה העיקרית היא שכל המכשירים האלו הינם זוללי סוללות ואין שום טעם להחזיק מכשיר כזה ללא מטען וסוללות נטענות. העלות של מטען + סוללות מגיעה בערך למחיר של הנגן עצמו, כך שהמתנה למעשה הופכת להוצאה לא קטנה יחסית לערך המתנה.

מעסיקים: אתם רוצים לצ'פר את העובדים שלכם לקראת החג? תנו להם כסף מזומן בתלוש השכר!. מתנות בדרך כלל לא מתאימות לפחות ל50% מהעובדים ומתלושי השי מי שמרוויח זה בעיקר החברות שמנפיקות אותם. אז תנו לעובדים שלכם מזומן, שיוכלו לקנות מוצרי מכולת בחנות הקרובה לביתם, לקנות מוצרי אופנה בחנות שבה יש אופנה בה הם מעונינים ואפילו שומו שמיים, יוכלו פשוט לכסות את המינוס שלהם בבנק.

אני חושש שהיום הערתי את השכנים שלי בשעה אכזרית ביותר כאשר פרצתי בצחוק רם, לחלוטין בלתי נשלט, בעקבות קריאת הטענה של פרופסור אפרים צדקה שסילבן שלום היה שר אוצר טוב ושלמעשה את התאוששות המשק בימי נתניהו צריך ליחס למהלכים של סטיב.

התגובות למאמר מעידות שאני לא היחיד שהעיר את השכנים. אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי אז סילבן לא הקטין את נטל המס אלא הגדיל אותו על ידי מיסוי שימוש בפלאפון מהעבודה, העלאת המע"מ וניסיון להפוך את הביטוח הלאומי למכשיר מיסוי במקום ביטוח כאשר ניסה למסות את מי שמרויחים יותר מ30,000 שקל (ניסיון שגרם להם לברוח למקלטי מס ולשלם פחות מס). אני זוכר גם את כל ההבטחות המופרכות הלא ממומשות וחוסר היכולת שלו לכפות על הממשלה לעמוד במסגרת התקציב.

כן אלו היו שנים טובות כאשר סילבן שלום היה שר אוצר. נדמה לי שקצב הסגירה של החנויות ברחוב הראשי של רמת השרון היה 1 כל חודשים שזה קצב לא רע בכלל. לא פלא שבסוף תקופת סילבן התחילה ההתאוששות, הוא הביא אותנו לשפל כל כך עמוק שהכיוון היחידי לאחריו היה למעלה.

בעקבות תוצאות הבחירות שהצביעו על הקמת ממשלה פופוליסטית חברתית חסרת משמעת תקציבית, אצתי רצתי לסניף הבנק הקרוב למשוך את קרן ההשתלמות שלי. אומנם היתה לה תשואה של יותר מ10% אבל היה לי ברור שהתשואה הזו אינה נובעת מחוכמת ניהול הכספים של אנשי הקרן אלא מרכיבה על גל העליות הכללי בבורסה, וברגע שחוסר יכולת הניהול הכלכלית של הממשלה הנבחרת תבוא לידי ביטוי, הבורסה תפסיק לעלות.

אז הוצאתי את הכסף ושמתי בפק"מ. כמובן שמיד, לפי כל עקרונות חוקי מרפי, הבורסה זינקה וגם האינפלציה עלתה ושחקה את הרווח הזעום מהפק"מ.

אבל נכון לעכשיו הדה-מרקר מראה ששערי המניות נמצאים ברמה שבה היו כשפדיתי את קרן ההשתלמות ואני מאושר.