קטגוריה: כלכלה

אבי שאולי מגלובס מדגים שגם דיווח יבש על אספת בעלי איגרות החוב של דוראה לא בהכרח תואם למציאות

למה הייתי באספת בעלי אגרות החוב של דוראה? כי אני מחזיק בהן, כי החברה צועדת בוודאות להסדר חוב וכי חבר שיכנע אותי שאני צריך לראות מקרוב מה קורה עם הכסף שלי. לי עשה רושם שאני הייתי היחידי באסיפה בלי נסיון קודם באספות דומות.

לדוראה אין ממש אפיל תקשורתי וממילא מאחר שהייתי באספה לא הרגשתי צורך לחפש מידע נוסף, אבל במקרה נתקלתי בכתבה של אבי שאולי מגלובס על האספה, והחריגות שלה ממה שהיה בה בפועל תמוהות. מהכתבה ניתן להבין שהיתה אסיפה הרבה יותר אמוציונלית מאשר היתה במציאות (אולי בגלל שכל מי שנכח בה יצג גוף מוסדי או שהיה משקיע פרטי שהצליח לעשות כסף מחברות שהלכו להסדר עם בעלי האג"ח).

ריח חזק של אפריקה שרר היום (ב') באוויר במלון סיטי טאואר ברמת גן. לא של היבשת כי אם של החברה, ערב תחילת המו"מ על הסדר חוב עם מחזיקי האג"ח.

בתפקיד לב לבייב שיחק היום בצלאל איגר, בעל השליטה בחברת דוראה , שהפסידה קרוב ל-300 מיליון שקל תוך שלוש שנים, וביקשה היום ממחזיקי האג"ח, להם היא חייבת כ-210 מיליון שקל, להגיע להסדר חוב. הדמיון התחזק כשבמהלך היום התברר כי כמו במקרה של אפריקה ישראל, גם בדוראה תופקד מלאכת הכנת ההסדר בידי פרופ' אמיר ברנע ועו"ד אורי ברגמן.

למעשה דוראה לא ביקשה הסדר חוב בכלל, אלא דחיה של 90 יום בתשלום החזרי ריבית וקרן שהיא אמורה לשלם במאי. אחרי 90 יום התקוה היא שאמיר ברנע יביא הצעה להסדר חוב. למעשה אחת מהביקורת הראשונות שהושמעו באספה היתה על עצם הזימון שלה בלי שלדוראה יהיה אפילו מתווה עקרוני להסדר חוב.
אם אפריקה הוזכרה היא דוקא הוזכרה כניגוד לדוראה מאחר שמבנה האחזקות וסדרות אגרות החוב שלה הם הרבה יותר פשוטים מצד אחד, ומצד שני מאחר להבדיל מלבייב שהזרים כסף לאפריקה הדבר היחידי שהבעלים של דוראה יכול עוד לתרום לחברה הוא 10 קילו מהמשקל שלו (כפי שהתבדח אחד מהיושבים לידי).

אולם הכנסים של המלון בו התכנסה אסיפת מחזיקי האג"ח היה צר מלהכיל את המשקיעים שנדחסו כדי לשמוע את דבריו של איגר

היו יותר אנשים ממה שמישהו (הנאמנים, המלון?) ציפה, אבל לא זכור לי שלמישהו לא נמצא כיסא לשבת עליו

פרופ' ברנע הרגיע את המיליטנטים שבין המשקיעים, והבטיח: "תקבלו תוכנית מפורטת שכוללת הזרמה הונית בתוך שלושה חודשים"

זה לא נאמר באויר כפי ששאולי מציג, אלא בתגובה לכך שחלק מהמשקיעים טענו שמאחר שלברנע יש נסיון, בעיקר עם אפריקה, הרי המבנה הפשוט של דוראה אמור לאפשר לו להציג משהו כבר אחרי 30 יום. כשברנע שמע את זה הוא די התעצבן וטען שהוא זקוק ל90 יום.

המרצה לשוק ההון, נפתלי מנדלוביץ', המחזיק ב-16% ממניות דוראה באמצעות מועדון יו-טרנד, תמך בדחייה של תשלום הקרן

והדעה שלו, כפי שהוא בעצמו אמר בפתיחת דבריו, חסרת כל חשיבות מאחר שהוא בעלי מניות ולכן בניגוד ענינים. הרושם שלי היה שהוא פשוט מציע דברים מטעם בעלי החברה ואני לא בטוח שאני היחיד שקיבל את הרושם הזה.

זה המקום לציין כי בנוסף לבעיית חובות האג"ח, דוראה אינה עומדת בקובננטים לנושיה השונים, וגורלה נתון גם בידי הבנקים, שעלולים לטרפד את הסדר החוב.

מנוסח הדברים אפשר להסיק ששאולי עשה תחקיר מקיף וגילה את הדברים האלו, כאשר בפועל הבעלים של החברה אמר את זה בעצמו באספה וגם הוסיף שלדעתו למרות אי העמידה בקובננטים (אמות מידה שאם לא עומדים בהן צריך להחזיר את ההלואה באופן מידי) זה לא ראלי שמישהו מהגופים שהלוו כסף לחברה יבקש לפדות את ההלואה באופן מידי. למעשה הבנקים הם נושים קטנים יחסית והנושים הגדולים יותר שהחוב שלהם מובטח (כלומר בעדיפות על בעלי האג"ח) הם פסגות וקרן בראשית.

"למה שניתן לחברה להמשיך להתקיים כעסק חי?", שאל בתגובה לדברים אחד המשקיעים, ואיגר השיב לו כי "אם תיקחו את החברה לפירוק מישהו יקבל פרנסה, אבל יביא תמורה נמוכה עבור הנכסים, וזה יבוא על חשבון הנושים הלא מובטחים. בפירוק תקבלו 20 אגורות לכל 1 שקל ע.נ."

"אחד המשקיעים" היה מיכה צ'רניאק שהוא מנכ"ל בית ההשקעות להבה שהיא כנראה משקיע די גדול באגרות החוב של החברה. מענין האם חוסר האיזכור נובע מחוסר הכרות או מכך שלצ'רניאק יש טור קבוע בכלכליסט. נראה לי שראוי היה להזכיר שצ'רניאק דווקא חושב שהוא יכול להשיג 85 אגורות לכל שקל.

איגרות החוב של דוראה נסחרות בתשואות "זבל" של עד 217%.

בדה-מרקר פרסמו פעם נתון דומה לגבי אגרות החוב של מעריב ומעריב איים (ובצדק) לתבוע אותם מאחר שכאשר נשאר פחות משנה לפדיון מלא של אגרות החוב (ולדוראה א' נשארו כחמישה חודשים) התשואה השנתית היא מספר לא משקף.

ואם כבר ללכת נגד העדר, למה בעצם לא לעשות את זה בגדול?

פיניתי קצת כסף ואחרי שחשבתי מה כדאי לעשות איתו במשך מספר דקות, לפתע נכנש לראשי הרעיון של להשקיע דוקא במפסיד הגדול של הימים האחרונים – אגרות חוב של חברת אמפל שהיא שותפה בקידוחי הגז המצריים שמהם מספקים את הגז לארץ.

אחרי שהחלטתי חיפשתי תירוצים רציונליים…

  • אם אני אפסיד, תמיד אוכל לקזז את ההפסד מהמס שאני אשלם על רווחים בהשקעות סולידיות יותר
  • אני לא מאמין בתרחישי סוף העולם. אם כרגע באראדי הוא הדמות האופוזיציונית הבולטת כמועמדת רצינית להחליף את מוברק, הרי שדוקא אצלו, אדם שהיה ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית, מוטמע בדם שהסכמים צריך לנסות לקיים.
  • גם אם מישהו אחר יחליף את מוברק, ההשלכות של הוצאת כל דבר ישראלי ממצריים יהיו כל כך חמורות למצריים, שבטח גם אם זה יהיה הכיוון אני מאמין שזה יעשה בהדרגתיות
  • ואם לא ימכרו לישראל אז ימכרו למצריים, קפריסין, או כל מדינה אחרת שתרצה גז.

אוף, העדר מוכר ולי אין כסף לקנות

עוד ביום חמישי היתה לי תחושה שהמהומות במצריים הפעם הן קצת יותר מהפגנה שיצאה קצת משליטה ואם אני הייתי מצרי גם אני לא הייתי מבין מה בדיוק הצידוק לזה שמוברק מחזיק בשלטון כבר 30 שנה, האם הוא לא שמע על יציאה לפנסיה? אבל למרבה הצער לא היה לי את החזון הנדרש בכדי להבין שאם הדברים יגיעו קרוב להפלת המשטר, תהיה מיד מכירה אוטומטית של מניות אגרות חוב בבוקה של תל אביב ותהיה הזדמנות לאסוף דברים איכותיים יחסית בזול יחסית ולכן לא התציידתי במזומן….

מאחר שאגרות החוב האיכותיות של חברות שמרכז הפעילות שלהן בישראל נסחרות בתשואה נמוכה עברתי די מזמן לסחור בחברות שחלק גדול מהפעילות שלהן (ולפעמים כל הפעילות) היא באירופה, אבל למרות שלכאורה דווקא ירידה בערך השקל בעקבות האירועים תגדיל את הערך השקלי שלהן, הן יורדות בדיוק כמו אגרות חוב של חברות שפועלות בעיקר בארץ. לך תבין עדר….