המשק בהאטה, אין ספק. כמעט כל נתון כלכלי חדש מצביע על הכיוון, למטה. מדד המחירים לצרכן לחודש אוקטובר היה שלילי (0.2%-), ומדד ספטמבר שלפניו היה אפסי (0.0%), מכיוון שכוח הקנייה של הציבור הרחב נמצא בנסיגה. המחירים עולים, השכר לא זז, הציבור חושש מהעתיד ושומר על הכסף בכיס.
קטגוריה: כלכלה
לא כדאי להקשיב למה שיש לפול קרוגמן להגיד על הרעיונות לפתרון בעיות השכירות בתל אביב?
אם נושא הדגל של הכלכלה החברתית טוען שרעיון הפיקוח על מחירי שכירות הוא רע לשוכרים וזה מוסכם על כל הכלכלנים שיש לכך הרבה עדויות בפועל, מה הסיכוי שזה ישנה דבר מה בצרחות של התקשורת לגבי מה ביבי אמור לעשות (וביבי, יצור כפיף שכמותו הרי מיד יתכופף )? התשובה של קרוגמן היא שדווקא בנושאים בהם אין חילוקי דעות בין הכלכלנים איש לא רוצה לשמוע את דעתם.
http://www.nytimes.com/2000/06/07/opinion/reckonings-a-rent-affair.html?src=pm
סוף סוף אפשר להעריך נכון את ההשפעה המסעירה של מהפכת הקוטג
ממחיר של 8 שקל (לא נכון, אבל מה הטעם לדייק בעובדות) הקוטג ירד למחיר של 6 שקל. תנובה שמוכרת 70% מהקוטג בארץ מוכרת 130 מליון יחידות בשנה כלומר בסך הכל נמכרות כ200 מליון יחידות קוטג בשנה, כלומר בממוצע אזרח ישראלי צורך 30 יחידות בשנה או פחות מ3 בחודש.
אם מחשבים את כל זה יחד מקבלים שכל אזרח הממוצע חוסך 6 שקלים בחודש בזכות המהפכה הזו. לשם השואה ההשפעה של שער הדולר המלאכותי שפישר מחזיק. אם לדולר יש השפעה רק על 10% מההוצאה הממוצעת, ההוצעה הממוצעת היא עשרת אליפם שקלים, ופישר מחזיק את הדולר רק אחוז אחד מעל שער השוק החופשי הרי שהאדם הממוצע מפסיד 10 שקל כל חודש בגלל פישר.
או בצורה אחרת – חיסכון של כ300 שקל למשפחה בת ארבע נפשות זהה בערך להוצאה המיותרת שהממשלה מחייבת את המשפחה לעשות בכדי לשלם על ערוץ טלביזיה שבו כלל אינה צופה.