מי שצריך יום מיוחד בשנה בשביל לתת לי או לקבל ממני מתנה כנראה שכבר לא יהיה חבר שלי.

ניימן בזבז עלי קישור שיכל להעלות את הpage rank לאתרים אחרים ובאופן יוצא דופן וחד פעמי החלטתי להשתתף במשחק החברה הזה.

1. אני שונא משחקי חברה, בעיקר מפני שהם דורשים חברה. היכולת החברתית שלי ממצה את עצמה כאשר נמצאים איתי חמישה אנשים. במקומות שיש יותר אנשים אני נוטה להתמקד רק בחמישה, וזו גם הסיבה למה אני מגיב פחות למגיב השישי והלאה.
2. בגיל 20 החלטתי לא לשקר. את כמות השקרים שסיפרתי מאז ניתן למנות על כף יד אחת (אופס שתיים). יש למדיניות הזו המון חסרונות, אבל בטווח הארוך יש לה גם יתרונות.
3. כשראיתי את הפרק הראשון של חברים חשבתי שהוא עלי.
4. לא הצלחתי לשכנע איש שבנין קפלון באוניברסיטת תל אביב וזה שבגבעת רם הם על שמו של קרוב משפחה לא רחוק שלי. זאת למרות שלמדתי בבנין ומי שרצה היה יכול להשוות את הפנים שלי להדפס שניצב בזמנו בקומת הקרקע של הבנין. עוד יותר מביכה העובדה שלא הייתי אסרטיבי מספיק בשביל לקבל פרוטקציה.
5. אנשים שמכירים אותי מימי הזוהר של התגובות שלי ברשימות עשויים שלא להאמין, אבל במשך חיי הבוגרים רק פעמים לא הצבעתי מר"צ. פעם אחת, אחרי לחץ חברתי מצד גרושתי הצבעתי עבודה (היא הצביע מר"צ WTF) ובבחירות האחרונות זה נהיה יותר מדי פתטי להצביע עבורם.

מאחר שרבי עקיבא כבר אמר "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבר שלך או לכל אדם אחר" אני לא מעביר את נטל החשיבה על חמש פסקאות מתחכמות לכרמית, אקס, E אורן ודב.

קמים בבוקר, הולכים לעבודה ותוך שעה מגלים שזה הדבר האחרון שרוצים לעשות באותו יום ולכן מגיעים ב4 שעות איחור לים.

עוד תמונות עבור אלו שלא הצליחו להגיע היום לים.