ממחשבותיו של סמנכ"ל תוכן

בעצם איך עובד בכלל האינטרנט הזה? כלומר איך בדיוק מגיעים הדברים האלו, שאנשי הפיתוח שלי מכנים HTTP, מחוות השרתים המפוארת שלנו למשל ל…. אינדונזיה? אני מתאר לעצמי שזב קצת כמו טיסה, עולים במקום אחד ועוברים מספר עצירות ביניים והחלפת מטוסים עד שמגיעים ליעד.

אבל רגע…. על טיסה רגילה משלמים ומי בעצם משלם על הטיסה של הHTTP הזה? אני יודע שכשאני גולש לאתרים אחרים אני לא צריך לשלם מעבר לתשלום הקבוע שלי לספק האינטרנט…. המממ, אני חייב לברר את זה! האם יתכן שמי שמפעיל את השרת, כלומר אפילו אנחנו, משלם על זה? ואיך בדיוק נקבע התשלום? הרי הטיסה לאינדונזיה יותר יקרה מהטיסה לירדן…. נראה לי הגיוני שגם הטיסות של הHTTP מתומחרות ככה.

נראה לי שכדאי שאני אברר פעם אחת ולתמיד את הענין הזה עם החברה של הIT והנהלת החשבונות, אבל עד שאני אתפוס אותם בטלפון אולי כדאי שאכתוב על זה פוסט בבלוג שלי? אני חייב להכניס לתוכו את התובנה שלי… משהו בסגנון "ואם הגולשים באים מיבשת אחרת – הם דורשים יותר משאבים."

(כן זה נורא קטנוני, אבל ממש מגעיל בחוץ וזה משפיע על מצב הרוח שלי, ולא אני קישרתי לפוסט הזה מהדף הראשי של דה-מרקר.)

10 תגובות “ממחשבותיו של סמנכ"ל תוכן”

  1. אוקי דב – מה שהוא אומר זה שטויות מוחלטות!

    עלות תחזוקה של שרת קשורה בגדול למספר הגולשים, נפח המידע המאוחסן וגודל רוחה הפס שנצרך ואין שום קשר ל"מרחק" שהנתונים צריכים לעבור. עלות ה"טיסה" של הנתונים מכוסה על ידי התשלום שאנחנו משלמים לISP שלנו שבתורו משלם לISP מדרג גבוה יותר והעלות הזו משלימה את עלות רוחב הפס של השרת ליצירת העלות הכללית של ה"טיסה". באופן סטטיסטי העלות של הלקוח מכסה את עלויות התקשורת לאינדונזיה ולירדן, אפשר לסמוך על הISP שהוא יודע לתמחר בהתאם לעלויות שלו.
    יש אנשים שמדברים על מודלים של תשלום לפי יעד אבל למיטב ידיעתי איש לא עושה את זה וזה נופל תחת נושא גדול שנמצא בוויכוח תמידי שנקרא נייטרליות רשת.

    ובכלל אם הבעיה היתה מרחק, אז פייסבוק היתה מקימה שרת שנמצא בהודו בשביל להוזיל עלויות (ואולי יש לה). הרעיון שדוקא רשת חברתית שכל הקסם שלה הוא שהיא מאפשרת לאנשים להיות מחוברים אחד לשני מכל מקום שבעולם, תחליט לחסום שישית מאוכלוסית העולם הוא מפגר לחלוטין.

    כמו כן, הסיבה שהולו חסום מחוץ לארצות הברית לא קשורה כלל לעלויות של שרתים אלא לענינים של זכויות יוצרים וזכויות הפצה….

  2. מרק,

    באמת נראה קצת מוזר לומר ש"גולשים מחו"ל עולים לי יותר". הוא נתן תגובה שנראה לי שקצת שופכת אור על התובנה הזאת: "הבעיה היא שהגולש מחו"ל עולה כסף: בפייסבוק הוא עולה בכמות שרתים"

    כלומר, אם לשים בפיו מלים, נראה לי שמה שהוא התכוון לומר זה: "הגולשים מחו"ל הם הרבה פעמים לא רלבנטים בתור קהל לשירות שאותו החברות מציעות. מצד שני, צריך להשקיע בהם את אותם משאבים שמשקיעים בגולשים הרלבנטים"

    כלומר, לא מדובר בנושא של מרחק גיאוגרפי, אלא בקהל "לא מעניין" מבחינת ספקי השירותים, שצורך משאבים.

    דותן

  3. הוא ציטט מאמר מהניו יורק טיימס שלמזלו גירסא של השטות הזו מופיע בו במקור. יתכן שאם הוא היה בלוגר מצוי ולא סמנכל תוכן הוא פשוט היה מקשר למאמר מההתחלה.
    http://www.nytimes.com/2009/04/27/technology/start-ups/27global.html?_r=2&partner=rss&emc=rss

    ברור שלחברה כמו פייסבוק קשה יותר לעשות כסף משמעותי בהודו, אבל גם קשה לה לעשות כסף בכפרים העניים של צפון קרולינה או בגטאות של דטרויט, וזה אומר משהו על כישורי ניהול העסקים של פייסבוק כאשר בכיר בחברה מתראיין ואומר שהם שוקלים להקטין את איכות הוידאו להודו.
    זה הרי לא שהם במצב שאף חברה לא היתה בו קודם והפתרונות ידועים – משקיעים בסניף מקומי שמהווה מרכז רווח והוא אחראי להגיע לרווח תפעולי עבור אותה מדינה. גוגל לא התבישו להקים סניף ישראלי שנותן תמיכה ושיווק לאדסנס בישראל, אז פייסבוק יכולים להקים סניף הודי (עם שרתים בהודו) שיגיס מפרסמים שיהיו יותר רלנטיים לקהל ההודי.

    ושוב, הכתבה בניו יורק טיימס היתה מטופשת, אבל אני הייתי מקווה שסמנכל תוכן יזהה לבד את השטויות שבה, או לפחות יכיר שירותים כמו פליקר, בלוגר,wordpress.com שמשום מה כנראה שכלל לא סובלים מכך שהם פופולאריים מחוץ לארצות הברית.

  4. קח לדוגמה את תפוז. הם החליטו שגולש מחול שווה להם פחות מגולש ישראלי. הראיה לכך שהם לא משלמים לבלוגרים שלהם על צפיות מחול (אותם 8 ש"ח לאלף צפיות). זו החלטה כלכלית.

  5. אלעד, אבל הם לא מונעים תוכן מגולשים מחו"ל למרות שהם צורכים את אותו רוחב הפס. מענין אם תפוז מציגה להם בכל זאת פרסומות למרות שהיא לא משלמת ליצרני התוכן שלה 😉 ?

    (ובכלל נדמה לי שזה נובע פשוט מחוסר היכולת של תפוז לזהות בוטים ולהתעלם מהם)

  6. לא התכוונתי שהם חוסמים אלא לראיה לכך שגולשים מחול שווים פחות עבור תפוז.

    (קשה לי להאמין שהם לא מסוגלים לזהות בוטים. למה אתה חושב כך?)

  7. הקטע של הבוטים היה הצורה היחידה שבה הצלחתי להסביר לעצמי למה הם לא מחשיבים גולשים מחול (גוגל בטח יודע לתת אדסנס מתאים למי שנמצא בארצות הברית) ולא מחשיבים יותר מ10 כניסות לכל IP.

  8. א. תפוז לא נותנים אדסנס אלא פרסומות ישראליות, ולכן גולשים מחו"ל לא מעניינים את המפרסמים שלהם. הם יכולים להתקשר עם שותף תוכן מחו"ל ולהציג לגולשים פרסומות מותאמות לארץ שבה הם נמצאים, או פשוט להחליט שמספר הגולשים מחו"ל לא מצדיק את המאמץ.

    לגבי 10 כניסות מאותו IP – זה לא נגד בוטים, זה נגד ילדים משועממים שיושבים ומקישים F5 כדי לקבל כסף מתפוז.

  9. דרומי, אם הם היו רוצים הם היו נותנים אדסנס לחו"ל, ולסנן צפיות חוזרות של אותו דף מIP זהה צריך להיות קל.

    נראה לי שאני הולך להמשיך להחזיק בתיאורית הקונספירציה שלי ….

להגיב על דרומי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים