בעידן בו בלוגרים ישראלים טובים עוברים פלטפורמות גם בשביל הכסף קשה להבין מאיפה צץ הרעיון הנפסד של לבקש בלוגרים לקדם מוצר בחינם דוקא אצל אנשי בלינקיט שאמורים להיות מאוד מעורים במתרחש בחומוספירה.
בלינקיט מבקשים לפרסם את הפג'ו החדשה על ידי מתן אפשרות לשבעה בלוגרים להשתמש יומיים באוטו בתמורה לכתיבת מאמר עליו. תנאי ההשתתפות הם בין היתר "הבלוגים ייבחרו מתוך כל אלה שישלחו טופס השתתפות, על פי קריטריונים של פופולריות הבלוג, שנינות וכתיבה מעניינת, מיקום גיאוגרפי והסיבה שנתן הבלוגר לכך שמגיע לו לקבל את הפג'ו ליומיים.".
לי יש הצעה אחרת. כל בלוגר מוזמן בזאת לכתוב על כלי רכב לפי רצונו, קיים או דימיוני, מהעבר ההווה או העתיד, לשלוח טרקבק למאמר הזה (או לשלוח לי קישור במייל) ואני אפרסם בצורה מסודרת קישורים לכל הסיפורים. התנאים היחידים הם שלכלי הרכב יהיה מרכיב חשוב בסיפור ולא יוזכר בו בשום צורה כלי רכב של חברת פג'ו (ורצוי גם לא רכבים של סיטרואן המיובאים על ידי אותה חברה). מי שירצה מוזמן לתייג את הסיפור שלו גם עם BlogTour308Sucks (במחשבה שניה גם תיוג תחת BlogTour308 יכול להיות נחמד).
מועד הסיום הוא סוף חג הפסח.
עדכון 2/5: בסוף התגובות יש דיון עם רן יניב הרטשטיין. בפוסט שמסכם את החלק שלו בתור הוא כותב שהרעיון שבלוגרים יקבלו כסף תמורת דברים כאלו הוא מטופש, אבל לפי התגובה שלו הוא עומד לקבל שווה ערך כסף לא זניח…..
אני לא כל כך מסכים איתך. נכון, מדובר במהלך ברור ובוטה לפרסום הרכב אבל מצד שני אותם בלוגרים יקבלו מכונית ליומיים וזה מגניב בפני עצמו. חוץ מזה עצם הרעיון של מסע ארצי לכתיבה על מכונית מעורר השראה.
אני שופט את מהלכי הבאזז בצורה כזאת. אם מישהו יעשה דבר כזה בלי קשר לפרסום (למשל, יתרום את המכונית שלו למסע ארצי בין בלוגרים), האם הייתי חושב שזה מגניב? במקרה הזה כן.
אורי, זה לא תחתונים, לא קונדומים, לא יין ואפילו לא בגדי ים (למרות שזרובבלה אמרה שהיא לא קיבלה אחד) – את האוטו שהבלוגרים יקבלו ליומיים הם לא ישמרו.
ביננו, הרי מדובר בסך הכל באוטו משפחתי ולא מדובר פה בפורש, למבורגיני או רכב מאוד יוקרתי שעצם הצילום בתוכו שווה משהו.
במשך יומיים הבלוגר יוכל לנהוג עם האוטו לעבודה או ללימודים (צריך להיות מעל 24), אז איפה אפקט הוואו ששווה את ההשקעה של הכתיבה?
ובוא תחשוב על הכסף שיושקע בקמפיין ההשקה של האוטו. רק בבניית האתר בטח הושקעו לפחות 5000 שקל ועל זמן הפרסום בעיתונים ובטלביזיה ומודעות החוצות של הקמפיין שהבלוג טור הזה הוא חלק מהן, יושקעו בטח מליוני שקלים. לתת מאה או מאתיים שקל לבלוגר שיכתוב (אולי תמורת זכויות היוצרים) זה כסף שבכלל לא סופרים בקמפיין כזה.
אני ממש לא מודד את זה בכסף. אני מודד את זה בכמה כיף יהיה לי, כקורא, לעקוב אחר קורות המכונית ברחבי הבלוגוספירה.
ואני חושב שיהיה כיף. כמו שנהניתי לעקוב אחר קורותיה של המצלמה שהחליפה ידיים והצילומים ממנה עלו לפליקר (עד שנקטעו בלי הסבר).
אני חושב שזה הולך להיות פרוייקט חביב, ואם היה לי זמן ויכולת בכיף הייתי משתתף בו.
טוב, זה לא שאני ממש מונע ממישהו להוכיח שהוא ראוי לפרסם פג'ו בחינם, אני בסך הכל מציע נושא פחות מוגבל לכתיבה. בלוגר טוב הרי לא ממש צריך לנהוג במכונית בשביל לכתוב עליה
אני חושב שאתה מפספס כאן בענק. הבלוגרים לא מתחייבים לכתוב רק דברים טובים על המכונית, אלא לנהוג בה, להנות ממנה ולספר חוויות, טובות או רעות.
גם עיתונאי הרכב הרי מקבלים רכב ליומיים לנסיעת מבחן וכותבים מה דעתם. הניסיון הזה, הוא דומה לחלוטין, רק מתוך מטרה להתייחס לבלוגרים.
****
אין ספק שייש כאן יוזמה מסחרית. אין ספק שזה תרגיל יחסי ציבור ובעיני… זה רעיון מאוד מקורי ונחמד – לא סתם נסיעת מבחן, אלא ממש לקחת את האוטו ולהעביר הלאה ולספר על המסע.
וחוץ מפג'ו שתזכה לקצת יחסי ציבור, גם… הבלוגרים עצמם יזכו ליחסי ציבור מחוץ לרשת על המסע שעשו.
וכן, גם בלינק יזכו ליחסי ציבור על הרעיון המקורי.
win win win
אמיר, עיתונאי רכב מקבלים שכר ממקום העבודה שלהם כאשר הם עושים נסיעת מבחן. זה לא צ'ופר אלא חלק מהעבודה. לא מעט פעמים העיתונאים המסכנים מתבקשים לבצע נסיעת מבחן באירופה על חשבון חברת המכוניות ואני לא יודע עד כמה זה משנה היום כאשר כולם נוסעים לחול פעם בשנה, אבל זו יכולה להיות הטבה מוחשית.
****
אני מציע win win הרבה יותר מוצלח לאנשים שלא מענין אותם כסף. אם מספיק אנשים יכתבו על מכוניות תהיה להם חשיפה הדדית דרך הבלוג הזה שתוכל להגדיל את מספר הקוראים שלהם כמו כל משחקי העברת השרביט. מעבר לכך, הקישור שיקבלו ממני ישאר ל"נצח" בעוד שהאתר של פג'ו ירד בודאי יומיים אחרי סיום מסע הפרסום.
ובעצם, אם יש להם פרסומות בבלוג או שהם מקבלים כסף לפי כניסות, הם עשויים לעשות גם כמה גרושים מהענין.
****
אתה זוכר שדסקסנו האם הגלוב יכל להפוך לאתר ריווחי וחשבת שהתשובה חיובית? לדעתי אף בלוגר בישראל לא יוכל להרויח סכומים משמעותיים מהבלוג שלו כל זמן שהמנטליות היא שעצם ההשתתפות היא תמורה מספקת.
כן ולא. אני מסכים איתך מצד אחד, מצד שני חושב אחרת.
נתחיל קודם אם שאלת המוטיבציה של מי שכותב בלוג.
מן הסתם לכל אחד יש את המוטיבציה שלו אבל יש גם אנשים שרוצים להשמיע את דבריהם והם רוצים להיות משפיעים במידה זו או אחרת.
נניח שאבוא ואומר לך (בכובע יחסי הציבור שלי) – בוא תסתכל על המערכת הזאת, השירות הזה המוצר הזה, ותכתוב את דעתך – טוב רע… העיקר שתסתכל על המוצר הזה.
זה בסדר? זה לגיטימי? הרי מצד אחד אני מנצל את היותך בלוגר משפיע, מצד שני, אני מספק לך גם את המוטיבציה להשפיע וגם מזין את הפופולאריות וההשפעה שלך.
נדמה לי שזו תמורה מסויימת גם אם היא לא נמדדת בכסף. תסתכל על זה בתור גלגל שמזין את עצמו. אתה יצרת בלוג פופולארי יחסית – כן ההתחלה שייכת לך, אני מנצל את הפופולאריות הזו שלך אבל מהצד השני, ההתייחסות הזאת אליך הופכת אותך לעוד יותר פופלארי.
הרי כחלק ממסע יחסי הציבור והפרסום של פג'ו בכלל (מעבר למסע הבלוגרים) יספרו על מסע הבלוגרים, על העובדה שהם פופלאריים ומשפיעים וכן הלאה.
ולנושא ההכנסות והפרסום, אני חושב שבלוגרים יכולים להרוויח גם מפרסום, אבל גם מאפשרויות הכנסה נוספות אחרות שאולי למשל הן לא ממש ישירות.
אתה יודע מה? נקח את הגלוב כדוגמא. יובל אולי יכול לצאת במסע הרצאות על בלוגים בכלל וזה לא כי הוא דוקטור (בקרוב)ולא כי הוא כתב מדע וטכנולוגיה בידיעות, אלא כי הוא בלוגר פופולארי. המינוף של הבלוג הוא אפשרות הכנסה מעניינת.
ואם יובל יוצא ספר – על בלוגים – (ואולי יעשה זאת יום אחד) שוב, זה יהיה על בסיס היותו מנהל הבלוג הפופולארי ביותר.
אה, כן, זרובבלה למשל הפכה לדוגמנית ובכלל לסלב למשהי בזכות הבלוג שלה. היא למשל ממנפת את הבלוג הפופולארי להשגת מטרות אישיות אחרות ואולי גם הכנסות.
אמיר, בעיקרון בשבילי זה שאלה של הקשר. כאשר מנהלים מסע פרסומי של מליוני שקלים, תשלום סמלי לבלוגרים יכול לבוא מהקופה הקטנה ואף אחד בכלל לא ירגיש בחסרונו של הכסף. אם היה מדובר בהשקה של יין עם תקציב פרסום של אלפי שקלים, אז באמת לא היה טעם להתקשקש על זה.
*****
בינתיים אין הרבה בלוגרים שהצליחו לתרגם את הפופולאריות שלהם להכנסה כספית. יובל דרור, דבורית שרגל וגל מור לדעתי לא מקבלים אפילו אגורה אחת עבור ההשתתפות שלהם בכנסים למיניהם. האם נראה לך שמייקל ארינגטון הגיע לכנס של דה-מרקר לפני שנה בחינם? זה ענין של לדעת לדרוש תמורה.
בינתיים נדמה לי שלא היו הרבה בלוגרים שהצליחו למנף את הבלוג שלהם לרווח כספי מחוץ לבלוג. ליאור הנר מאנקדוטות כתב קצת עבור הארץ, ליאת בר-און (הדודה מלכה) כותבת טור מסכן בידיעות, אליזרין ויסמן (זרובבלה) עבדה קצת עבור נענע ודבורית כתבה לדה-מרקר. כל הדברים האלו היו סביר להניח תמורת השכר הזעום עד לא קיים המקובל בעיתונות הישראלית.
באופן מעט מגוחך, לדעתי הבלוג הכמעט חסר פופולאריות שלי ממנף אותי הרבה יותר מהמינוף שיש לכותבים עם פי 50 כניסות ליום. ודאי שיש פה גם קטע של קצת התמחות ספציפית ובכל זאת….
לדעתי מי שלא יודע לדרוש כסף כשהוא קטן, לא ידע לדרוש גם כשהוא יהיה גדול.
אני חושב שהמטרה היא שם יחסי ציבור ולא פרסום ווודאי שהיו שמחים לשלם גם נניח איזה סכום סימלי של 2,000 ש"ח – 3,000 ש"ח נניח "הוצאות" לכל בלוגר שיצטרף למסע הפג'ו וידווח עליו אחר כך בבלוגו.
מצד שני, סתכל על עצמך. אתה היית מוכן לקבל 3,000 שקלים כדי שתשתתף ותדווח על מסע פג'ו?
אני לא רוצה להכנס לכיס של אף אחד, אבל אני די משוכנע שיובל מקבל כסף חביב על כנסים שהוא מרצה בהם (אם הם לא אקדמיים) וכך גם אחרים.
ואי אפשר להתלונן על כך שהכל כאן יחסי, נו… ואני מחזיק אצבעות לכל הבלוגרים שהזכרת וגם לאחרים שיקבלו יותר על כתיבתם בעיתונות.
הנה, אתה רואה שהבלוג ממנף אותך כספית… זה רק עניין של תדמית.
והמשך דיון אני מעדיף לעשות בפרטי מכל מיני סיבות. (((:
טוף, מנסה להגיב בפעם השלישית אני חושבת, מקווה שלא עשיתי ביחבוש או משהו מאחורי הקלעים ושזה יצליח.
שמעתי צלם אחד מספר שסירב פעם לתת תמונה שלו בחינם למגזין שתפוצתו היא מיליוני עותקים ברחבי העולם. הוא טען, שלמרות החשיפה העצומה שהוא היה זוכה לה (ועימה ההטבות שלה), אותו מגזין היה יכול להרשות לעצמו לשלם לו על התמונה וכן בחלוקת חינם מהיצירה שלו, הוא יכול להרוס לעמיתיו בחיזוקה של מגמה לא נכונה. הוא קרא לאחרים לעשות כמותו.
אלי לא פנו אף פעם לפרסם משהו ויש להניח שלא יפנו, ככה שלא עמדתי בדילמה הזאת ואין לי נגיעה לעניין. השאלה היא באמת האם דין פוסט כדין תמונה, האם דין תמונת חובבן היא כדין תמונת מקצוען, האם דין הטבות כדין תשלום וכו', אבל אני חושבת שאפשר להגיד שמגמה היא דבר דיי אובייקטיבי ומתפשט ומעשיו של אחד יכולים להשפיע על היחס לשאר חבריו ל"עסק".
חתולה, סליחה נדמה לי שהיו בעיות בשרת….
בכל אופן זה חלק מהענין. בלוגרים טובים מקבלים כסף בשביל לכתוב בתפוז, הרבה בלוגרים עצמאיים שמים פרסומות של גוגל, אז זה כבר אפילו לא יוצא דופן שבלוגרים מעונינים בתמורה עבור הכתיבה שלהם.
אני לא מבין איך אפשר לעשות סלקציה של כותבים ואחר כך להגיד לאלו שנבחרו שהם לא מספיק טובים להיות מתוגמלים.
הערה מנהלתית: נראה לי שלעבודה ה(כבר לא כל כך) חדשה של דבורית בתפוז יש קשר הדוק לבלוג שלה, כך שאי אפשר לומר שהיא לא מפיקה רווחים חיצונים מהבלוג שלה – וזה חוץ מהכסף שהיא מקבלת מדה-מארקר ישירות עבור הבלוג.
אגב, אולי כדאי שישמעו אותך גם כאן? –
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1516&msgid=115263468
הבלוגר מקבל דלק חינם. נסעת לאוניברסיטה? להסתובב בתל אביב? ירדת לאילת בשביל הכיף? הרווחת דלק בחינם. גם סוג של תשלום.
tamax, אתה מוזמן לנסות לבצע דבר כזה. אני לא מכיר הרבה אנשים שיכולים ככה סתם באמצע השבוע לקחת חופש ולרדת לאילת – ועוד ללילה אחד.
ההבדל העיקרי בין עיתונאי רכב שמקבל תשלום מהמערכת לבין בלוגר שיקבל תשלום מפיג'ו הוא שבמקרה הראשון זו משכורת ובמקרה השני זה שוחד.
בתור אחד הבלוגרים שכותבים על הנושא, רציתי רק לציין שפיג'ו וסיטרואן הן חברה אחת.
רן, איך זה שוחד? במה זה שונה מתשלום עבור כל סוג אחר של פרסומת, כי בסופו של דבר זה מה שאתה הולך לכתוב, פרסומת לאוטו.
זכותך המלאה לעשות דברים בחינם מכל סיבה שהיא, אבל האם היית מוכן לכתוב או לערוך כתבה לעיתון/אתר בחינם? אני מניח שלא, אז למה לחברת פרסום שבחרה בך מן הסתם גם בגלל נסיון הכתיבה שלך אתה מוכן לכתוב בחינם? אני לא מצליח להבין את ההגיון.
צודק, שכח משוחד. נסתפק בטובת הנאה.
ולגבי השאלה השניה, ברור שכן, וכבר עשיתי את זה, ואני די בטוח שכל כתב שאני מכיר עשה את זה גם.
ובעניין הסוגיה עצמה – זה לא בעיה של פיג'ו או בלינק אם הבלוג שלי מכניס לי כסף או לא, בדיוק כמו שלחברות האלקטרוניקה שסיפקו לי מוצרים לבדיקה בנענע 10 לא היה אכפת אם נענע 10 רווחית או לא. הם רוצים שיכתבו על המוצר שלהם, אני רוצה נושאים לכתיבה, ובזה נגמרת מערכת היחסים – כל השאר מתקיים לגמרי בנפרד מהקשר בינינו.
אם בלוגרים רוצים להיות עיתונאים (דגש על ה*אם*), הם לא יכולים לנהל קשר עסקי עם מושאי הכתיבה שלהם. לצורך העניין, בהקשר הזה, אני עובד במערכת שהיא הבלוג שלי והבלוג שלי אמור לשלם לי משכורת, וכל כללי האתיקה העיתונאית חלים כאן.
כל זה תיאורטי כמובן – אני לא רואה את הבלוג שלי כמקור הכנסה, זו לא הסיבה שהוא קיים.
מקובל עלי ביותר.
בכל אופן לענין הבלוגרים – אני לא מאמין שבלוגרים רוצים להיות עיתונאים, מי שרוצה פשוט מנסה להתקבל לעבודה בעיתונים, אבל יש בלוגרים שמעונינים להרוויח כסף מהכתיבה שלהם (מה שמקובל לקרוא לו פרו-בלוגינג) ומי שרוצה להרויח כסף מהכתיבה צריך גם לדעת לדרוש כסף.
לדעתי אין מצב שיהיה פרו בלוגר ישראלי לפני שבלוגרים ידעו שמגיע להם כסף עבור חשיפה שהם עושים למוצר, בעיקר כאשר זו נעשית מיוזמתה של חברת פירסום.
לבלוגרים לא מגיע כסף תמורת חשיפה של מוצר. אם אתה מקבל כסף תמורת חשיפה של מוצר, אתה לא בלוגר – אתה איש שיווק, או איש יחסי ציבור, או פרסומאי, או סתם זונת תוכן.
רן, ומה עושות פרסומות האדסנס ולאיחסון בדרימהוסט אצלך בבלוג? למה זה בסדר שבלוגר יפרסם חברת איחסון אבל לחלוטין לא בסדר שבלוגר יפרסם מכונית?
אני לא חושב שהתשלום שהבלוגרים צריכים לקבל צריך להיות בסדר גודל של דקת פרסום ברדיו או מודעה בעיתון, אלא שהוא צריך ליצג את העיקרון שהבלוגרים מספקים פלטפורמה פרסומית ראויה למפרסם. אני בטוח שאם היו רוצים היו יכולים לספק טובות הנאה הולמות שאינן בהכרח כספיות, כמו רכב חינם (לא 308 ולא בהכרח חדש) לסוף שבוע בזמן שהבלוגר ירצה.
אבל הם כן נותנים רכב חינם לסוף שבוע.
בקיצור, השתעממתי, אתה מדבר שטויות
אז אם אתה מקבל תמורה עבור הפרסום, על מה בעצם התווכחת?