כמו חוד התער יצאתי לבדוק מה קורה במאהל המילואימניקים ליד רכבת ארלוזורוב בתל אביב (למעשה, הרבה פחות ממנו כי זה רק 5 דקות הליכה מהבית בדרך לבית קפה). בעקבותיו לא ציפיתי לגדולות ונצורות אבל מה שהיה, לא ענה אפילו על הציפיות המופחתות שלי. לא היו פלאירים, לא נראה שיש בכלל עם מי לדבר ולא נרשם שום מאמץ להשאיר רושם כלשהו על הרכבים העוברים בסביבה.

לא נעשה מאמץ להרשים את העוברים והשבים? בעצם כן נעשה. היתה שם נידת של ערוץ 1 וכל זמן שהכתבת היתה בשטח היו שלטים מונפים שהתפתחו לאורגזמה ברגע שנכנסו לשידור. כמוכן שחצי דקה אחרי שהכתבת עזבה עזבו גם כחצי מהמשתתפים.

מתוך סקרנות שאלתי את אנשי השידור האם זה נראה כך בכל הפגנה והתשובה שקיבלתי היא שזה היה עוד טוב יחסית להפגנות אחרות ושבהפגנות של עמיר פרץ בלוד היו בריונים שדאגו שרק מי שמורשה יוכל לדבר.

לא היה ממש עם מי לדבר אבל לפי ויכוח שהאזנתי לו בזוית האוזן המפגינים היו מזן ה "תנו לצהל לנצח" דבר שלא הוסיף אצלי סימפטיה למפגינים (מתי הו מתי כבר יבינו שכל המלחמה הזו היתה מיותרת).

	יש להם אוהל ועוד איזשהו כיסוי. הרבה יותר מהמחסה שהיה לנו במילואים
	בזמן השידור צועקים ומקפצים (יתכן שסתם ניסו למשוך את תשומת לב הכתבת, אני בעצמי השארתי שלולית ריר)
	רק נגמר השידור וההפגנה מתפזרת
	היו שם גם מילואימניקים אותנטיים (אולי)