מאת: מרק ב: 17 דצמבר, 2007
יהונתן ונדב כתבו מאמרים על וורדפרס כרשת חברתית שהתבססו על כותרת שגויה בtechcrunch של מאמר שאמור היה לתאר את פרויקט הDiSo שנולד בשבוע שעבר.
ממה שאני מבין, פרויקט הDiSo אינו מיועד ליצור "רשת חברתית" דמוית פייסבוק או קפה דה-מרקר, אלא ליצור פרוטוקולים וכלי תוכנה שבעזרתם אתרים יוכלו לחלוק מידע "חברתי" אחד עם השני. לפי ההצהרות, השלב הראשון יתמקד בפיתוח כלים עבור וורדפרס, אבל הפרוטוקולים יהיו גלויים וניתן יהיה לישם אותם על כל פלטפורמה שהיא. די ברור מאליו שגם הרשתות החברתיות הקימות יוכלו לאמץ את אותם פרוטוקולים לכן לא בהכרח יווצר מצב של אחד או השני.
לפי ההצהרות הראשוניות התכנון הוא להשתמש בפרוטוקול openid המשמש לניהול זהויות ברשת, ולהגדיר מאפינים שיועברות על גבי הפרוטוקול המשמשים לישום הנדרש. למשל עבור השארת תגובות, אחד מהמאפינים שעשוי לעבור בתקשורות הוא כתובת תמונת הAvatar של המגיב1.
אם הפרויקט יצליח להתרומם זו עשויה להיות דחיפה מאוד משמעותית לopenid שעד עכשיו לא ממש מצליח להתרומם (הזהות הנוצרת לא מספיק טובה לאבטחת מידע ולכן הרבה אנשים שואלים למה זה טוב), ולרשת הסמנטית שעבורה הפרויקט יצור תוכן שהמשמעות שלו מוגדרת היטב ולכן ניתן לעבד אותו עם כלים אוטומטיים.
1 זה הכיוון שממנו גיליתי את הDiso. בוורקמפ ישראל 2007, העלתי רעיון שנקטל מידית על ידי כל מי שהיה בסביבה, שאין שום סיבה שAvatars יתאחסנו על שרתים של חברה אחת, אפילו אם היא חברה נחמדה כמו automatic, ושזה יהיה נחמד עם כל אחד יאחסן את הAvatar שלו בשרת שלו. ביום שבת נפל לי האסימון שהדרך הטובה ביותר לפתח דבר כזה היא עם openid ומספר גיגולים אחר כך הגעתי לויקי של DiSo.
17 דצמבר, 2007 ב 10:10
אני מסביר שבלוגים יוצרים ‘קהילה’, לא רשת חברתית. זו בערך עבודת התזה שלי, אז כדאי שאני אבהיר את עצמי שוב: להקים בלוג כל אחד יכול, ואין שום סנקציה על יציאה (כלומר לא צריך לשלם כסף כדי להפסיק לכתוב בלוג או למצוא מקום מגורים אחר): "חסמי כניסה לרשת חברתית, כמו גם יציאה וולונטרית ולא כפויה ושרירותית של משתמשים ללא שיקול דעת וללא אפשרות חזרה היא אחד המאפיינים החשובים של קהילה. בעוד שבפייסבוק כל אחד יכול להכנס, אבל כמעט בלתי אפשרי לצאת, כל בלוגר שמחליט שהוא מיצה את עצמו יכול לצאת, להפסיק לכתוב או למחוק את הבלוג שלו ובאותו הרגע כמעט כל סימן לנוכחות חברתית יעלם."