קראתי את התיאור של אילנה שקולניק על הכנס ופתאום הבנתי שמשהו מאוד חשוב נשמט בדרך מישיבת התכנון הראשונה ועד לכנס. נראה שנושא הכנס הפך להיות "למה לי בלוג מבוסס וורדפרס" במקום "למה לי בלוג עצמאי מבוסס וורדפרס". הרי בסופו של דבר, כמו שחנן כהן שאל בשלב מסוים בקבוצת הדיון של הכנס, למה לו להמליץ לארגונים חברתיים להקים בלוג וורדפרס משלהם כאשר הם יכולים פשוט לפתוח בלוג בבלוגלי?

אילנה נותנת לזה ביטוי בצורה אחרת. היא כותבת

"אין לי שום כוונה לפתוח בלוג נוסף בוורדפרס.
די לי עם ישרא-בלוג, נחמד לי, פעם ב.. ב"קפה" של דה-מרקר,
נהדר לי בפייסבוק, מאתגר אותי לקדם בפייסבוק את קבוצת ש.י.ל (וכבר
פתחתי להם כרטיס קבוצתי), נחמד לי ב"פליקר" וכן הלאה.
וגם, אין לי צורך בדומיין משלי. אין לי בית – עסק לקדם, אין לי צורך לנפח את האגו,
מי שרוצה מוצא אותי דרך גוגל או בדרכם אחרות."

כלומר בלוג עצמאי (עם דומיין משלו) מיועד לצבירת רווחים כספיים, או לניפוח האגו. אני אנסה להתמודד עם הטיעונים האלו:

• באינטרנט יש יותר כבוד למי שמחזיק דומיין משלו. החזקת דומיין מעידה על רצינות מאחר שברור שהושקע זמן בבחירת השם וכסף בתשלום עליו. כששם הדומיין שייך לך, זה נותן תחושה יותר חזקה לכך שאת מחויבת לאתר, שאת מאמינה בו ולא שהוא פשוט היה הדבר הכי קרוב וזול. אנשים מריחים מתי משתמשים בחומרים זולים ומתיחסים בפחות כבוד למי שמשתמש בהם. כל זה נכון לאתרים שבאים לקדם מטרות חברתיות כמו הבלוג שלך בדיוק באותה מידה שזה נכון לגבי חברות מסחריות.

•  מי שרוצה לנפח לעצמו את האגו עושה טעות איומה אם הוא פותח בלוג עצמאי. לבלוג העצמאי אין עובדים בשכר שיקדמו אותו על ידי המלצות כמו בתפוז ואין לו את הפריבילגיה של שהיה במשך מספר שעות בדף הראשי של אתר רב קוראים כמו רשימות. לבלוג העצמאי מגיעים לפעמים דרך מנועי החיפוש ולפעמים דרך תגובות שהשאיר בעל הבלוג. אולי אני מגזים, אבל נדמה לי שבלוג עצמאי ממוצע בארץ לא מנצל אפילו 1% של היכולות שמעמידה לרשותו חברת האיכסון בה הוא מתארח. אני חושב שרק אנשים מאוד מיוחדים ירגישו שהחיים לבד על אי קטן באמצא האוקיאנוס מנפחים להם את האגו.

הרצון לבלוג עצמאי נובע מרצון לשליטה והתאמה אישית. כשאת נכנסת אלי לבלוג זה כאילו שנכנסת אלי הביתה – את יודעת שאני אחראי לכל מה שנמצא בו ואת יכולה ללמוד דברים עלי ועל הדברים החשובים לי מעצם המראה שלו. כשאני נכנס אליך לבלוג אני בעצם נכנס לחדר בבית מלון שההבדל בינו לבין כל חדר אחר במלון הוא שולי (טוב למעשה ישרא יותר גמיש אבל בקפה כל הבלוגים נראים מכוערים במידה שווה).

יותר חשוב מזה, בבלוג עצמאי אין שום צנזורה של תוכן. הדוגמא הכי פשוטה היא חומר פורנוגרפי. מין מהווה מרכיב חשוב בחיים של רובנו. אני יכול לכתוב על מין ולהציג תמונות או וידיאו בעלי תוכן מיני (אני לא מדבר על בלוג פורנוגרפי, אלא למשל על בלוג בעל אלמנטים של חינוך מיני) בעוד שלפי הסכם השימוש שלך, את לא יכולה. ועוד יותר מזה בישרא היו תקדימים של סגירת בלוגים ומחיקת תכנים רק בגלל שעורך דין ביקש, וללא שום דיון בערכאות שיפוטיות.

אחזקת בלוג עצמאי היא עבודה סיזיפית והתגמול הגשמי שלה לעיתים נדירות מצדיק אותה. מי שלא נהנה מעצם העבודה סביר להניח שהוא לא צריך בלוג עצמאי. אחת המטרות של הכנס היתה להראות שכמות העבודה הסיזיפית הדרושה על מנת להפעיל בלוג עצמאי על בסיס וורדפרס היא קטנה, וכדאי לאנשים ששוקלים לפתוח בלוג לשקול האם לוותר על חלק מהשליטה שתהיה להם על התוכן והעיצוב של הבלוג רק בשביל לחסוך את שעת העבודה הנדרשת לקנית דומיין והתקנת הוורדפרס.