ככל שאני חושב על זה יותר אני מבין פחות מדוע הוצע צו איסור פרסום כל כך גורף. הייתי מבין אם היה איסור פרסום על המחלוקת בין השב"כ לבלאו, אבל מעבר לזה הרי מראש מדובר בפרשה עבשה בת שנתיים, זמן שנתן לכל אחד להערך למשמעויות של חשיפה שלה, ואפילו הנאשמת הורשתה להמשיך בחייה למשך חלק לא קטן מהזמן בו צו איסור הפרסום היה בתוקף.
אני מבין למה צו איסור הפרסום היה נח לכל הצדדים המעורבים, אבל האם זה לא אלמנטרי שאזרחי המדינה צריכים לדעת עוד פאק אבטחה ברמות הגבוהות ביותר של צהל?
מי שמתגעגע לימים שבהם הפנקס האדום סידר לך עבודה, יכול לשמוח, כי הרשות הדרקונית והמיותרת המכונה הרשות השנייה קובעת לערוץ 10 את מי להעסיק…. חוק יסוד חופש העיסוק קטן על הרשות הזו. מה הטעם לקבוע שלמחפש עבודה יש זכות לעבוד בכל מה שירצה אם המעסיק מנוע חוקית מלהעסיק אותו?
מענין מה התירוץ של בזק בינלאומי לכך שבאתר שלהם הם משתמשים בתוכן שהוא כנראה ללא הרשאה של היוצרים שלו, וגם במקומות שהיוצרים משחררים את התוכן תחת רשיון קריאטיב קומונס, אז בזק בינלאומי מפירים את הרשיון הזה….
ולמה אני מניח שלא לא הכל נעשה ברשיון? כי הנסיון שלי הוא שחברות ישראליות חושבות שכל דבר שלא מגובה בעורך דין לא ראוי לשלם עליו, או אפילו סתם להיות נימוסי ולבקש רשות.