רותי סיני (גילוי נאות, אני לא סובל את הדברים שהיא כותבת) כתבה מאמר בהארץ של היום על סקר על חיי הקשישים בישראל. העורך שבחר את הכותרת לכתבה מספר על ההתלבטות שלו האם להשתמש ב"רק 37% מבני 65 ומעלה מקבלים פנסיה" או להשמיט את ה"רק" הסנסציוני ולהשאר עם "37% מבני 65 ומעלה מקבלים פנסיה".

מה שהופך את הסיפור למענין זו העובדה שאפילו לפי הקריטריונים שלו (בחירת נתון מהסקר ככותרת) היה ניתן לבחור בכותרת כמו "79% מהקשישים בישראל מרוצים מחייהם", אבל לפי מה שהוא כותב זה אפילו לא עבר במוחו. האם המדיניות בארץ היא לפרסם כותרות שלדעתם יעצבנו את הקוראים או שאולי זו יוזמה אישית?

מענינת גם העובדה שלפחות חלק מהמגיבים בבלוג טוענים שהכתבה היתה יותר מדי ניטרלית ולא שירתה מספיק את האידיאולוגיה.

חברת הרוגלה HOTBAR הישראלית (טענות ומענות יש להפנות לקומות 3 ו 4 בבנין וואלה השוכן מעל הסניף של ארומה ברחוב אבן גבירול בתל אביב) מתאחדת עם חברת הרוגלה האמריקאית הידועה לשימצה, 180SOLUTIONS, כך נכתב בגלובס. לידיעת כותבי תוכנות ההסרה למיניהן שם החברה החדשה יהיה ZANGO.

אותי מדהים שבכתבה אפילו לא נרמז תחום העיסוק הבזוי (אם כי החוקי) של שתי החברות.

עדכון:

לזכותו של דה-מרקר יאמר ששם כן ציינו את התחום הבעיתי בו עוסקות החברות

מסתבר שבמהלך השבת רגמו 200 חרדים בבית שמש מכוניות חולפות. גלי צהל מדווחים כי לא היו נפגעים. אבל אם לא היו נפגעים, אז איזה רכב בדיוק ניזוק? רכב שלא שיך לאף אחד ואיש לא ישב בו בזמן הפוגרום?

אם היה מדובר בפיגוע ערבי, כל אדם עם ציפורן חודרנית שעבר במקרה בסביבה היה מדווח בתור נפגע. אם ערבים היו זורקים אבנים על מכוניות, גלי צהל היו מטרידים את המשטרה בשביל לקבל תגובה. אבל לא מדובר בערבים אלא רק בחרדים וידוע שאבנים של חרדים לא ממש מענינות את הציבור.