לא כיבסתי פה מספיק מילים בשביל להצדיק את עצם קיום הקטגוריה, אבל התגובות למאמר בגלוב על הדיווח בכלכליסט שמצליח גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה ובעיקר התגובה של יונית, גרמו לי לאוורר אותה.

יונית כתבה:

יש הסבר. הוא אפילו מאוד רציונלי. אבל משעמם מאוד לכתוב אותו פעם אחר פעם. והוא גם לא מחזיק ידיעה, כי הוא רק מילה אחת. ספקולנטים. זהו. תגיד תודה שלפחות ירדנו מהניסיון הפאתטי להסביר את זה במונחים המיושנים של ההיצע והביקוש.

מי הם הספקולנטים האלו שיונית מתכוונת אליהם? לבאורה ספקולנטים עוסקים בספקולציות – משמעביצוע פעולות שאין רמת ביטחון בהצלחה שלהן של 100%. דוגמא לספקולציה היא חציה של כביש שלא במעבר חציה, או באור אדום, ולפעמים בחלק מהצמתים, בחלק מן השעות זו ספקולציה לחצות את הכביש במעבר חציה שאור ירוק. סוג אחר של ספקולציה שכל האנשים עוסקים בו הוא ביטוח – בביטוח אתה בעצם מהמר שיקרה לך משהו רע.

ברור שיונית לא התכוונה לספקולציות היומיומיות האלו ומה שהיא התכוונה אליו הוא קיצור של "בני זונה סוציומטים שאני לא מצליחה להבין את מערכת השיקולים שלהם, אבל נראה שהם מרויחים ימבה כסף בזמן שאני לא, הבני זונות האלו".

יונית היא כמובן לא לבד בשימוש הספציפי הזה של המילה, משתמשים בה כמעט כל חברי הפרלמנטים ברחבי העולם וכל לוביסט מתחיל כאשר הם מנסים לשכנע שהמצב הנוכחי אינו "המצב הטבעי" של הדברים (למה הם חושבים ש"המצב הטבעי" היה אי פעם טבעי זו שאלה מענינת בפני עצמה) והמדינה או גוף רגולטורי צריך לשנות מדיניות בשביל לחזור אליו.

הגדרה יותר טובה של המילה יכולה להיות: ספוקלנט הוא אדם שעוסק בקניה ומכירה של סחורות על בסיס מזדמן כאשר לדעתו המחיר העתידי צפוי להיות גבוה יותר מהנוכחי. די ברור שמימד הזמן הוא מרכיב מאוד חשוב ביכולת לעסוק בספקולציה. קשה לעסוק בספקולציה על מחירי הלחם הטרי כי עוד בדרך למחסן הוא יפסיק להיות טרי ולעומת זאת נפט יכול להשמר במצב שמיש במשך חודשים ולכן אפשר לקנות אותו בזול, ולהעמיס על מיכלית שתשוטט בעולם עד שהמחיר יעלה.

אבל האם הבורסה זה מקום שניתן לעסוק בו בספקולציות? ברור, כל מי שסוחר בבורסה עוסק בספקולציה. אנשים קונים מניות כי הם מאמינים שבעתיד הערך שלהן יעלה ומוכרים אותן כאשר אין להן ערך ספקולטיבי עבורם*. יותר מזה – למעשה אין בבורסה אדם אחד שאינו עוסק בספקולציות.

האבסורד בתגובה של יונית בהקשר הספציפי של המסחר בבורסה שאליו היא התיחסה, הוא שמאחר שלא מתבצעת בבורסה פעילות שאינה פעילות ספקולטיבית, לטעון שעליות/ירידות שערים נובעות מפעילות ספקולטיבית זה נכון אבל בעל ערך כמו הטענה שהמים רטובים. יונית פספסה שמה שמענין במסחר בשוק ההון אינו בהכרח התוצאות שלהן הספקולנטים גורמים אלא הסיבות המניעות אותם (היסטריה, ציפיה לרווחים/הפסדים, ציפיה לכסף שיוזרם/יצא מהשוק בגלל סיבות חיצוניות, פסיכולוגית המונים, ובטח יש עוד סוגי סיבות).

*זה לא הכי מדויק בעולם אבל משקיעי ערך לא עוסקים הרבה בקניה ומכירה.

אם יש מושג עכשווי שאני ממש לא מצליח להבין את המשמעות שלו זה הביטוי "המדינה צריכה לדאוג לאזרחים" או בצורה האחרת שלו – "המדינה לא דואגת לאזרחים". הרי בסופו של דבר מדינה זה לא דבר גשמי, אלא מושג מופשט לחלוטין שלא תמיד אנשים מסכימים על הישום שלו.

לפי ויקיפדיה מדינה היא קבוצה של אנשים הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית והגדרה זו כמובן גוררת את השאלה הטריביאלית ביותר האם בית הוא מדינה (אולי קיבוץ הוא דוגמא טובה יותר). הגדרה אחרת שאני מכיר, אולי פחות מדויקת, מגדירה מדינה לפי סממנים – גבולות, מטבע ודגל, אבל גם בעזרת הסממנים האלו שטחים כמו טיואן ורצועת עזה שלכאורה עשויים להראות כמו מדינות אינם נחשבים כמדינות, לפחות לא בעיני האו"ם.

ומה בכלל היה הקטע הזה עם צכוסלובקיה? יום אחד היה שם עם אחד עם סמכות פוליטית וחוקית אחת וגבולות ודגל ומטבע, וביום למחרת, בלי שהוחלפה אפילו מהלומת אגרוף אחת, התברר שכל זה היה פיקציה – הצגה, ובעצם יש שם שני עמים עם גבולות שונים, חוקים שונים, מטבעות שונים ודגלים שונים. אז האם צכוסלובקיה היתה באמת אי פעם מדינה?

נדמה לי שלאורך רוב ההיסטוריה מדינה היתה מזוהה עם שליט. החוק היה חוקו של השליט ויכולתו לכבוש ולשלוט בטריטוריה קבעה את גבולות המדינה. הזיהוי בין התושבים למדינה לא היה חזק בעולם ללא מחסומי גבולות שימנעו תנועה משטח מדינה אחת לשניה. אבל המדינה הדמוקרטית המודרנית שונה. במדינה דמוקרטית אין שליט קבוע, ומאחר שהאזרחים קובעים מי יהיה השליט ומה הוא אמור לבצע, יש חפיפה הרבה יותר גדולה בין מושג המדינה לבין האזרחים שלה בפועל.

בפעם האחרונה שבדקתי ישראל עדיין היתה דמוקרטיה והאזרחים, פעם במספר שנים, מצביעים בבחירות לקבוע את ההתנהלות של המדינה בשנים שלאחריהן. ומשום מה עדיין, אחרי 60 שנה של משטר דמוקרטי, אזרחי המדינה לא מצליחים להבין שהם קובעים למעשה חלק מאוד גדול ממה שמדינת ישראל עושה.

אז למה בעצם אזרחים ישראלים אומרים "המדינה מתנערת …"? האם הם באמת לא מבינים שהמדינה היא גם הם, ואם בבחירות האחרונות, במקום ללכת לים ולהצביע לקרקס של הגמלאים, הם היו מצביעים לחדש אז מזמן כבר היה פה גן עדן שיוויוני סוציאליסטי שלא מתנער מאיש?

התשובה בעצם היא מאוד פשוטה, אנשים מאשימים את המדינה כי זו צורה מצוינת לפטור את עצמם מאחריות. כאילו זה לא הם שתרמו לכך שאולמרט הוא ראש הממשלה, שהממשלה ממשיכה במדיניות הניאו ליברלית שלה, שעדיין אין תחבורה ציבורית בשבת וכן הלאה… זה לא הם, אלא כוח על אנושי קפריזי וחזק מכל אדם הנקרא "המדינה".

אבל אם אני לא המדינה, ואין פה שליט אבסולוטי במדינה, אז מי היא המדינה? המדינה היא כמובן כל האזרחים האחרים של ישראל פרט לי. אנשים שאומרים "המדינה צריכה לדאוג ל…" למעשה מתכוונים ל "אנשים אחרים צריכים לדאוג ל … אני כבר תרמתי במשרד, אבל תשים לי בבקשה סימן על הדלת שלא יטרידו אותי שוב".

אולי הגיע הזמן שאנשים שמוטרדים מגורלם של מתבגרים חסרי משפחה מתפקדת פשוט יתרמו מהזמן שלהם לחנוך כאלו, ואנשים שמוטרדים ממצבם הבריאותי של פליטים ושוהים בלתי חוקיים יתרמו למימון טיפול רפואי, או שלפחות ישלחו מכתב קצר למשרד האוצר ויבקשו לדעת איך הם יכולים לשלם יותר מס בשביל שמוסדות המדינה יוכלו לתקצב את הפעילויות האלו.

ובבחירות הבאות מומלץ שלא יצביעו לגימלאים.

הרגע בטלביזיה עמיר פרץ תבע מילה חדשה בשיח הציבורי/צבאי הישראלי. הוא בישר על כך שישראל תקים שב"מ (שטח ביטחון מיוחד) בדרום לבנון. יתכן וזה בגלל שלא היה נעים לו להשתמש במושג "רצועת ביטחון" בעקבות הביקורת של ג'וני דו על השימוש בתוכניות סטירה גרועות בלוחמה הנוכחית, ויתכן בגלל שלמונח "רצועת ביטחון" יש הקשרים שליליים מהתקופה שבה היה נופל לפחות חייל אחד בחודש על מזבח קיום הרצועה.

אין לי מושג מה החינוך הקלאסי שפרץ קיבל, אבל אני מתפלא שהבת שלו שמשחק על במות אנגליה לא ציטטה לו את שקספייר "מהו שם? מה שנקרא ורד יריח טוב תחת כל שם אחר" (כמובן שבהקשר הנוכחי הריח הוא רע).
מענין כמה זמן יקח עד שראשי התיבות האלו יקבלו משמעות משל עצמן כמו "שטות בטחונית מיותרת" .