סיכומי עשור במוזיקה הישראלית

קראתי בשעשוע רב את התרעומת של בועז כהן על הקטילה שהמוזיקה הישראלית של העשור הראשון של המאה ה21 קיבלה בידיעות אחרונות. השעשוע נבע מכך שבוע שבועז כהן יודע לבקר כל דבר שזז, אבל פתאום מישהו מבקר דברים שהוא מחבב והוא מידית נכנס לעמדה המאוסה של "למה לראות את השלילי, למה לא להתמקד בדברים החיוביים?".

קריאה יותר לעומק הפתיעה אותי מאחר ששמות היוצרים שניזרקו לחלל המאמר של בועז והתגובות בו, היו ברובם לא מוכרים לי מבחינה מוזיקלית, אפילו אם שמעתי את השם. הדבר הזה אילץ אותי להזכר במוזיקה הישראלית ששמעתי ונהנתי ממנה בעשור הזה שכללה את הדג הנחש המעולים, את פאנקנשטיין המקפיצים, התפוחים שגורמים לרגלים שלך לזוז בלי שליטה, הדורבנים שלדעתי היו המוזיקאים הטובים ביותר בארץ בזמן שפעלו, אבל לעולם הם לא יקבלו קרדיט על זה בגלל שהם עשו יותר מדי שירי פופ, וכמובן שלומי שבן שלמרבה השמחה אפילו אצל בועז לא שכחו אותו.

אבל יש לדיון אצל בועז אספקט נוסף. האם אתם יכולים למצוא מגזר ענק של המוזיקה הישראלית שאיש לא הזכיר שם? כן, שדרן ברדיו ישראלי לא מכיר מוזיקה מזרחית…. מוזיקה מזרחית היא ממש לא המוזיקה האהובה עלי, אבל גם אם ניתן אולי לבטל את רוב היוצרים בה, איך אפשר להתעלם המוזיקה המאוד מרגשת של עמיר בניון*?

נו טוף, ממילא כל סיכומי העשור הם בסך הכל דרך להתחמק מלהתאמץ ולכתוב משהו מקורי….

עוד מחשבה: קראתי יותר לעומק את המאמר בידיעות ואני נוטה להסכים שבשנות התשעים היו יותר מוזיקאים טובים שהגיעו למיינסטרים הישראלי מאשר בעשור הנוכחי, אבל אני חושב שזה קשור יותר לשינויים טכנולוגיים במודל ההפצה שדיללו את המיינסטרים מרוב האיכויות שאי פעם היו בו לא רק בישראל אלא גם בכל העולם.

*עכשיו אני רואה שהוא לפחות אוזכר במאמר בידיעות ביחד עם דיקלה שאני לא מבין איך הצלחתי לשכוח אותה… אוי הסניליות.

7 תגובות “סיכומי עשור במוזיקה הישראלית”

  1. לא קראתי את הרשימה של בועז, אבל כן עברתי על רשימת השמות שם. בחירות מעולות כמעט אחת-אחת. תנסה לשמוע אם יוצא לך :]
    (וגם אני נוטה להסכים שהמוזיקאיים הטובים הגיעו פחות למיינסטרים מבעבר – חוץ מתועפות כמו שלומי שבן, הדורבנים וכו'. וגם אני נוטה לשייך זאת להפצה)

    1. "לא מוכר לי" בעיקר מפני שלא הצטלבו מועדי הופעות עם רצון ללכת לאחת. מצד שני הרשימה היא לדעתי די רשימה שמיצגת נישה מוזיקלית מסוימת.

      טוב, אני ממילא חייב לאחותי הופעה, …. קצת חיטוט אחרי כהן ומושון שכנראה לא מופיעים בתקופה הקרובה, שתוך כדי החיטוט מתגלה בעכבר העיר שדפנה והעוגיות מופיעים עוד שבועיים ושבעכבר העיר יכולים לכתוב כתובת URL בשבע שגיאים, שיחה מהירה עם אחותי ויש לנו זוכה – דפנה והעוגיות (מחיאות כפיים סוערות).

      1. אני חושש שלא הבנת את נקודת המבט שלי.

        אתה כותב: "אבל פתאום מישהו מבקר דברים שהוא מחבב והוא מידית נכנס לעמדה המאוסה של "למה לראות את השלילי""…

        1
        אף אחד לא ביקר דברים שאני מחבב. להיפך. המוזיקאים הישראלים הטובים שפעלו בישראל בעשור האחרון כלל לא הוזכרו ב-7 לילות, ועל כך הבעתי הסתייגות.

        2
        אני לא "מבקר כל דבר שזז".  ממש לא. עמדת המוצא שלי היא דווקא יותר פירגון לדברים שהם טובים בעיני ואני מאמין בהם.

        3
        אין שום דבר מאוס בגישה של "למה לראות את השלילי, כדאי לדבוק בחיובי".  כן. בהחלט כדאי לציין את מה שטוב, מכיוון שהקינה הבלתי פוסקת על כמה רע ונורא הוא המצב – אינה תורמת שום דבר לאף אחד.

        1. בועז, אני חושב שדוקא הנושא הזה מדגים בצורה מאוד ברורה למה הגישה של התמקדות בדברים החיוביים במקרה הטוב משאירה אותך במקום.

          אם המאמר בידיעות אינו נכון, אז ניתן פשוט להפריך אותו. לעומת זאת אם הטענה של המאמר נכונה, בזה שנתמקד על מציאת צדדים חיוביים אנחנו מפסידים דיון מאוד מענין על שורשי הבעיה, אני למשל יכול לדמיין את הסיבות הבאות:

          • שיפורים טכנולוגיים הנגישו ויצרו צורות אומנות שלא היו קימות לפני עשר שנים ואנשים שיש להם את הגן היצירתי מעדיפים לעסוק אולי בפיתוח משחקי וידאו
          • השתנתה האופנה וגברים לא יכולים יותר להשיג בחורות בעזרת גיטרה.
          • יותר ערוצי השמעת מוזיקה קיימים היום. תחנות הרדיו האזוריות, ערוץ 24, תחנות רדיו אינטרנטיות. בבליל הערוצים קשה בכלל לדעת איזו מוזיקה קימת מצד אחת, ומצד שני יש התפתחות של נישות מוגדרות שליוצרים שנמצאים בהן אין אינטרס לצאת מהן למיינסטרים ולכן לא כל כך שומעים עליהם
          • מאחר שכל כך קל "לגנוב" שירים, לחברות התקליטים קשה להרוויח ולכן הן מפתחות רק אומנים שההצלחה שלהם מובטחת ומעדיפות לא להשקיע מאמץ באומנים "איכותיים" אבל יותר מסוכנים מבחינה כלכלית
          • ואולי נוצר פה איזשהו קרטל מוזיקה שחולש על השוק ואין לו בעצם שום אינטרס לקדם יצירה יותר איכותית כי ממילא הרווחים שלו מובטחים
          • ואולי מוזיקה ישראלית פשוט הגיע לגיל שבו כבר אין טריקים חדשים שאפשר ללמוד. כרגע אני שומע את "האיש שראה הכל" של רוקפור והוא נשמע לי לא פחות רלבנטי היום ממה שהיה לפני 15 שנים. כבר היו בארץ כורת ותיסלם ובנזין ותמוז ומשינה ורוקפור ונושאי המגבעת… כמה מרחב פנוי כבר נשאר לחידושים? אולי פשוט הציפיה למשהו חדש באמת אינה מציאותית?

          יכול להיות שהתשובות לשאלות האלו יהוו בסך הכל מעין פוסט מורטום, אבל יתכן שלא. הענין הוא שאם לא מודים שיש בעיה אז אי אפשר אפילו להתחיל לנסות למצוא פיתרון.

          1. הטענה של 7 לילות היא פשוטה: לא נוצרה מוזיקה טובה בעשר השנים האחרונות.

            ואני הפרכתי אותה (בקלות) בעזרת 20 אלבומים שיצאו בעשור הזה, שהם אלבומים מעולים, מקוריים ומיוחדים – ואני יכול (בקלות) למצוא עוד 20-30 אלבומים שיצאו, בעברית ובאנגלית, על-ידי אמנים ישראלים.

            יותר מזה אין מה לומר.

            אם כלי התקשורת המרכזיים (ידיעות אחרונות / גלגלצ / ערוץ 2) מעדיפים להתבונן רק על האמצע של המיינסטרים, ועוד לבכות שלא נוצרת כאן מוזיקה טובה, לא נותר לי אלא לגחך.

            בכל עשור משנות השישים ואילך נוצרה מוזיקה מעולה וגם מוזיקה מחורבנת. השאלה היא, תמיד, במה בוחרים להתמקד ואת מה שואפים לחשוף לקהל.

            יוצרים מצויינים היו ויש עדיין. כל מה שנותר זה רק להביא אותם לידיעת הציבור הרחב.

            כל שאר הטיעונים שלך, לטעמי אינם רלוונטים כלל. מי שהמוזיקה בוערת בדמו, לא ינתב את החוש היצירתי שלו למשחקי וידיאו.
            ובחורות עדיין מתלהבות מבחורים עם גיטרות. אם יש משהו שקרה בעשור הזה, ובגדול, זו חזרתו של רוק הגיטרות למרכז הבמה.
            ואמנם יש המון ערוצי טלויזיה ורדיו, אבל עדיין רוב הציבור מעדיף להקשיב לגלגלצ ולקרוא ידיעות אחרונות ולצפות בערוץ 2. ממש כמו בשנות התשעים. שינוי גדול בהרגלי הצריכה לא היה כאן.  אם הגופים הללו היו בוחרים לגייס את כוחם לטובת הדברים הטובים באמת, לא היינו מנהלים את כל הדיון הזה עכשיו.

      2. זה כמובן עניין של טעם – אבל דפנה והעוגיות נכללים(ות?) אצלי ב"כמעט". לא התחברתי למוזיקה הזו כל כך.
        הייתי עוזר לך בהמלצות הופעות, אבל אין לי מושג מי מופיע מה ואיפה בת"א בימים אלו :]

        1. אתה יכול להמליץ על הופעות בברלין …..

          והמסורת שלי ושל אחותי בקטע הזה הוא ללכת לדברים שאנחנו לא ממש מכירים, אבל יש מספיק אלמנטים שמצביעים על פוטנציאל (ביקורת בבלוגים, שמועות, ז'אנר וכו'). עד עכשיו רק מעמירם Inc ברחנו באמצע….

להגיב על בועז כהן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים