נדרש צעד ענק, כמעט בלתי נתפס, בשביל להבין שברגע שלחצת על כפתור ה"שלח", הטקסט הטפשי שעד אותו רגע נהנה מהאינטימיות האולטימטיבית שבינך לבין המחשב, הופך להיות מצרך ציבורי הנגיש לכל ששת מיליארד האנשים בעולם. מה לעשות שהרשת נוצרה בשביל לתקשר ולשתף מידע ולא בשביל להסתיר אותו. כל האתרים שמצליחים ליצור שכבה טובה של פרטיות נותנים הרגשה של ניתוק מהרשת. (גיל רימון מפנה אותי לקרוא בפייסבוק. מה לעשות שאין לי שם חשבון ולכן דברי החוכמה שנאמרו שם התבזבזו לחלוטין)
מי שלא מצליח להבין את זה בשלב הבסיסי של הקישור, ודאי יתקשה עם טכנולוגיות כמו מנועי חיפוש וקוראי RSS. ואלו כמובן רק הטכנולוגיות שקימות כרגע ועולות לי בראש. האם למישהו יש מושג מה מנועי החיפוש של הספאמרים עושים עם הדפים שלנו, וכמה פעמים מנוע האינדוקס של המשטרה עובר אצלנו באתר?
האם הדור שגדל עכשיו, וצובר ניסיון בשימוש ברשת, יבין כשיגדל ויהיו לו דברים אמיתיים להסתיר שפרטיות ברשת היא דבר שדרושה פעולה אקטיבית לקבלתו?