מלחמה, לא ממש חשוב על מה

בשלושת השבועות האחרונים אנחנו משלמים את המחיר על כך שפרץ ואולמרט אחראיים על הצבא. אני לא יודע האם בגלל חוסר נסיונם הצבאי הם ביטלו את דעותיהם האישיות בפני ההמלצות של הצבא, או שדוקא בגלל זה הם חיפשו דרך להראות שהם יכולים להיות אגרסיביים לא פחות מכל הפוליטיקאים עם רקע צבאי שקדמו להם.

בעוד שיש הגיון כלשהו בלחימה בעזה מאחר שאף מדינה לא יכולה לסבול ירי מתמשך לתוך האוכלוסיה האזרחית שלה, הרי הסיבה ללחימה בלבנון אינה ברורה. נכון שחיזבאללה פגע בריבונות הישראלית, ופוגע בה בתדירות של פעם בשנתיים, אבל האם זה באמת מחייב הפעלת כוחות מאסיבית, שלפי כל הניסיון הקודם בהתקלויות בחיזבאללה, יביא להרס אזרחי בשני הצדדים?

לא נעים להגיד אבל חטיפת שלושת החיילים היא דבר שקורה וחלק מסיכוני המקצוע הזה שנקרא חיילות. אבל גם אם היו נחטפים שלושה אזרחים, האם באמת צריך להפוך סדרי עולם בגלל זה? הרי יש אסטרטגיות אחרות שאפשר לנקוט בהן, כמו החלפת שבויים (וישראל החליפה שבויים תמורת סוחר הסמים האדיוט טננבאום לפני לא הרבה זמן), או אם לא רוצים לעודד עוד פעולות כאלו, להסתגל לרעיון שהאנשים האלו יהיו בשבי הרבה זמן עד שיבשילו התנאים לחילופי שבויים (החטופים בשגרירות ארצות הברית באירן הוחזקו 444 יום, טננבאום כ4 שנים). בסופו של דבר כל החיילים האלו נחטפו כתוצאה של כשלים מבצעיים ברמת החטיבה ומטה. חבל שבמקום לטפל בסיבה לחטיפות, כלומר להסיק מסקנות מהכשלים האלו ולטפל בהם, המערכת הצבאית מנסה לשחרר אגרסיות כנגד מטרות אפשריות, בלי לתת הסבר מינימלי איך השמדת אותן מטרות ימנע מהטרוריסט המזדמן הבא לחטוף עוד חיילים.

הדרג המדיני שהורה על פתיחת הלחימה בלבנון צריך להסביר לאזרחים למה נפתחה הלחימה, ויותר חשוב מכך מה המטרות שלה. כמובן שאיש לא ממש טורח לעשות זאת, הניחוש שלי הוא שפשוט אין מטרות מגובשות שנראות כאפשריות להשגה. השר פרץ, בהתבטאות שהיתה הכי קרובה להסבר של המטרות, אמר שישראל שואפת ליצור רצועת ביטחון בת 2 קילומטר בתוך השטח הלבנוני. איש לא שאל אותו איך רצועה כזו תמנע את חטיפת החיילים הבאה (רצועה דומה לא מנעה את החטיפה בעזה), או במה היא תועיל אם לחיזבאללה יש טילים לטווח של 50 קילומטר שמסוגלים להגיע מאיזור צור לחיפה.

באופן אירוני ועצוב, נכון להיום היינו יוצאים ב"רווח" אם החיילים החטופים היו נהרגים בזמן האירוע. היום במקום 6 הרוגים יש לנו 35 ונראה לי שיהיה קשה למישהו בדרג המדיני או הצבאי לטעון שהתפתחות הענינים הפתיע אותם. אירוניה לא פחות חריפה היא שהיום אנשים מתגעגעים לשיקול הדעת של אריאל שרון בנושא הלבנוני.

7 תגובות “מלחמה, לא ממש חשוב על מה”

  1. וואו, איזה יופי כתבת. האם פרץ ואולמרט נגררים אחרי הצבא, או שנדמה להם שעליהם להוכיח שהם דווקא כן לוחנים, כמו כל הגנרלים שקדמו להם? נדמה לי שמדובר בהיגררות, משום שהמהלכים הם צבאיים גרידא, בלי שיקול דעת מדיני ובלי ראייה של הטווח הארוך – המטרה המדינית זזה לפי תזוזות הצבא.
    יכול להיות גם שהרוח של ארה"ב בישבנים שלהם דוחפת אותם קדימה.

  2. לאמריקאים יש אינטרס למגר את הכח של חיזבאללה בלבנון כחלק מהמאמצים שלהם להרחיק את סוריה מתוך לבנון. אם היכולת הצבאית של חיזבאללה תיעלם זה יהיה יותר קל להשגה.

    כמובן שכל עוד אמריקאים לא נפגעים כתוצאה מכך, באופן טבעי ביותר, פחות איכפת להם מהמחיר שאנחנו משלמים עבור השגת המטרה הזו, ולכן הם לא ממש מתאמצים לעצור את הלחימה. למען האמת גם האירופאים, למרות הקולות שהם עושים בתקשורת, כנראה מקווים לכך שנצליח להשמיד את רוב התשתית של החיזבאללה.

  3. על גבולנו התפרס ארגון טרור, מאומן ומצוייד על ידי מעצמה איזורית שמנהיגה קורא השכם והערב להשמדתנו. מעת לעת הוא עוקץ, ולאחר שסולק המניע הלגיטימי לפעולתו המציא לו אחרים. (חוות שבעא למשל). העימות נגדו בלתי נמנע ואין רווח ממשי בדחייתו.

    חיזבאללה לא פגע בריבונות שלנו, גם על-ידי התקפה על אזרחים, פעם בשנתיים כדבריך, אלא 20 פעם מאז הנסיגה מלבנון. לרוב זה נגמר בלא כלום או בכשלון של חיזבאללה, כמו ברג'ר, לפעמים – כמו בהר-דב ובמצובה, וכמו לפני שבועיים – זה נגמר לא טוב. כניעה לתוקפנות כזו, ע"י היענות לדרישות חיזבאללה ושחרור רוצחים תמורת החיילים, יכולה אולי לקנות שקט מדומה חלקי, אבל זו הפגנת חולשה שמשלמים עליה מחיר כבד לטווח ארוך.

    אפילו אם יכפו עלינו הפסקת אש היום, לכאורה ללא כל הישגים, יש לשער שחיזבאללה, שבכל זאת קשוב לדעת הקהל בלבנון, יחשוב פעם נוספת לפני שינסה טריק כזה בקרוב. גרמנו להם לשנוא אותנו, זה נכון, אבל גם לפחד.

  4. ואגב, אני לא מתגעגע לא לעצימת העיניים של שרון לנוכח התעצמות חיזבאללה וההתעלמות הגורפת מ 1559, ובטח לא לשיקול הדעת שגרם לו להחליף מאות אסירים, בהם פלשתינים, תמורת אותו טננבאום בזוי שהמדינה לא היתה חייבת לו דבר, ושלוש גופות חיילינו.

  5. דודי, אני מודה שהפעם בשנתיים זה מזיכרון, אבל בכל מקרה הכוונה היתה שפעם בשנתיים הם מצליחים להסב נזקים משמעותיים.

    אני חושב שמבחינת רווח והפסד צפויים היה עדיף להבליג כמו שהבלגנו על ניסיון החטיפה ברג'ר, אבל ההסבר למה דורש מאמר בפני עצמו שיבוא בקרוב.

  6. איה. האם אחרי שבועיים של לחימה את מרגישה יותר בטוחה? האם העובדה לחיזבאללה נותרו רק 6000 קטיושות החזירה את תושבי הצפון לחיים נורמליים?

    אולמרט ופרץ אפילו לא ניסו להבטיח שאחרי סיום המבצע לא יהיו יותר חטיפות או ירי מרגמות וקטיושות על ישובי הצפון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים